וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח.
אשת לוט מביטה לאחוריה בעת השמדת סדום ועמורה. היא קופאת אל מול הטראומה ואינה יכולה להתקדם הלאה עם חייה.
המלח הוא אחד מסימלי האלכימיה המזוהה מה שזוקק ונשאר לאחר השרפה – עם העצמיות הטהורה. המלח מצוי בזיעה ובדמעות מבטא איכות רגשית של עצב, כאב ואכזבה שהינם הכרחיים בכל תהליך ההתפתחותי. שמה של אשת לוט אינו מוזכר, אבל מופיע במקורות אחרים. עידית הינה העדה לטראומה, אבל גם האפשרות לזקק מתוך הטראומה את העידית – האדמה הטובה והמשובחת ביותר שממנה יצמחו חיים חדשים. כשאשת לוט מופיעה היא מבקשת ממך להתבונן ולהעיד על הטראומה, להעיז להביט אחורה, גם במחיר קפיאה, כדי לזקק מתוכה חיים חדשים.
