אני רוצה לספר את סיפורן של ארבע נשות ההגדה: יוכבד, מרים, בת פרעה וציפורה.

הסיפור נפתח כששפרה ופועה, המיילדות נקראות לפרעה והוא מצווה עליהן להמית את הבנים ולחיות את הבנות. הן לא ממלאות את ההוראה בתירוץ כי נשות העברים קוראות למיילדות רק לאחר הלידה ולכן כבר מאוחר מדי להרג. בספר האגדה מספרים כי שפרה ופועה הן למעשה יוכבד ומרים בתה. הן זוכות לשמות הללו בגלל שכשפרעה מצווה עליהן מרים “זוקפת חוטמה ופועה כנגד פרעה”, אמה המבוהלת מנסה להגן על הילדה ומשפרת את דבריה ואף מוסיפה כי הילדה רק תינוקת.

אמנם תינוקת, אבל למרים, בתה הבכורה של יוכבד יש חושים מחודדים מגיל צעיר. האגדה מספרת כי כשפרעה גזר על הריגת הבנים, עמרם, אביהם של מרים ואהרון, גירש את אשתו וכל ישראל עשו כמותו, זאת למען לא יוולדו ילדים שיהרגו. מרים בתו נעמדה מולו וניהלה משא ומתן קשוח עד שהפך את החלטתו. היא עושה זאת, בין היתר, כי היא יודעת מכוח הנבואה שעומד להיוולד המושיע.

האגדה ממשיכה לספר כי כשנולד משה ראתה מרים חזון נבואי ובו נאמר לה כי הילד שנולד יושלך למים ועל ידו יהפכו המים ליבשה והוא יושיע את ישראל מידי מצרים. גם יוכבד ידעה שמשה נוצר לגדולות כי במהלך הלידה שלו לא חוותה חבלי לידה כשאר הנשים. האגדה מספרת אף כי משה נולד כששק מי השפיר שלם.

אני מסכמת עד כאן את הסיפור – שתי נשים שמסרבות לציית, פעם לפרעה ופעם לעמרם, מתוקף הגנה על החיים שעומדים להגיע.

וזה עוד לא הכל. לאחר שמשה נולד, הן חייבות לשלח אותו לגורלו. כמה אומץ צריך כדי לשחרר את הילד הרך לגורלו? וכמה אמונה. משה מושם בתיבה, ובת פרעה מוצאת אותו ומאמצת אותו. נכון, מרים ויוכבד ממשיכות ללוות את הילד. הוא יונק משדיה של אמו, אבל גם מחוכמת בת פרעה. בכך הוא מטמיע את תרבות מצרים וחוכמתה ומערבב לתוכה תרבות חדשה שנולדת.

בת פרעה, שבספר האגדה מסופר כי אלוהים קורא לה: בתיה, היא דמות חידתית. היא מזהה את משה, פועלת כנגד ההוראה של אביה ומעניקה לו חיים וידע שיאפשרו לו למלא את יעודו. מעט אנו יודעים עליה ועל חייה, היא נעלמת מהסיפור מיד לאחר שהופיעה בו. אם פרעה הוא זה שמבקש להשמיד מראש את מי שנועד להביא גאולה, בת פרעה חותרת תחתיו כי היא מזהה את מה שחייב להתרחש, את כוחות הגורל.

ציפורה, בת יתרו, אחת משבע אחיות, נישאת למשה (סיפור מעניין כלשעצמו, לפעם אחרת). בספר האגדה מסופר שמשה ראה אותה ליד הבאר ביחד עם שש אחיותיה ומיד ביקש את ידה מיתרו. זה העמיד אותו במבחן המשפחתי, כשמשה עבר הוא זרק אותו לבור לשבע שנים. אלמלא ציפורה שהזינה אותו במהלך הזמן הזה, הוא לא היה שורד. לאחר המבחנים הללו הם נישאים והיא יולדת 2 ילדים, משולחת ומוחזרת וגם מותה אינו מוזכר. יוכבד מסיימת את סיפורה בשעה שמשה נגמל. מרים מתה במדבר ובמותה מתייבשת הבאר שהיתה קשורה איתה (אבל יש האומרים שהיא נמצאת במעמקי הכנרת ושכל הטובל בה זוכה לחיי נצח). ארבע נשים חשובות שללא פועלן לא היינו מגיעים עד הלום. גיבורות תרבות שמעט ידוע עליהן ועל סיפורן.

הערה ביוגרפית:

את סיפור יציאת מצריים, ואת משה המנהיג אותה אפשר לקרוא גם כסיפור ביוגרפי של כל-אדם ואת לידת ה”אני” שלו בגיל 21 לאחר בנייה של שלושת הגופים. משה מיצג את “האני”, אותו כוח עלום שיכול לשחרר אותנו ולהנהיג אותנו. לכאורה משה הוא תינוק חסר ישע שזקוק להרבה עזרה, אך רק בכוחו לעשות שינוי מהותי במצב שנוצר ולשחרר את האדם מכבליו. יוכבד מסמלת את הגוף הפיזי – הגוף שמעניק את הזהות ואת התורשה, מרים מסמלת את הגוף האתרי, גוף החיים – שקשור למים, קשור לחיים ודרכו פועם הגורל. בת פרעה מסמלת את הגוף האסטרלי, הנפשי – זה שדרכו מתחנך האדם ורוכש דעת.

שאלו את עצמכם שאלות ביוגרפיות: מי העניק לי את הפיזיות שלי? מאיזו תרבות ינקתי? מי העניק לי את גופי האתרי? מי ליווה אותי? הוציא לפועל את גורלי? ומי לימד אותי? מי חנך ופיתח את נפשי והכין אותה לכניסת האני? ומי אני? ומה יעודי?

חג שמח פסח