שלום לך וברוכה הבאה לשלוש ההצעות שלי להליכה פנימה. 

ההצעה הראשונה היא – לעצום את העיניים.

חוש הראייה הוא אולי החוש הפעיל ביותר. במיוחד בעידן שלנו הרבה מאד מידע מגיע מראייה. העיניים שלנו מופצצות במלים, דימויים, מראות, הוראות והנחיות. אין להן מנוחה.

יש שיטות לריפוי הראייה והעיניים שמתחילות בהנחת ידיים על העיניים. גם בשיטת פאולה שפעם למדתי, מתחילים מהנחת ידיים על העיניים. זו פעולה שגורמת להרפייה, לשקט ולשחרור של מתחים. קראתי איפה שהוא שבמחקרים נמצא שחשיכה עמוקה מרפאה את הראייה ומשפרת אותה.

אפשר לעצום עיניים בכוחות עצמך,  לכמה שניות או דקות, אפשר להניח עליהן ידיים או להשתמש בכיסוי עיניים, מאולתר או ייעודי. אפשר לעשות זאת בשכיבה או בישיבה נוחה.

ניתן לחוש הראייה לנוח. ניתן לעיניים להיות בחושך.

מה אתן רואות כשאתן עוצמות עיניים?

ניתן לדימויים שנחרטו ברשתית לחלוף ולהתנקות. לפעמים כשאני משחקת יותר מדי משחקי מחשב טיפשיים, אני ממשיכה לראות בלוקים נופלים, גם כשאני הולכת לישון. אפשר להאשים את התקופה, אבל אני זוכרת שזה קרה לי גם בי"ב כשבמשך כל היום קטפנו תפוחים.

אני מציעה להוסיף גם נשימה עמוקה. כלומר שאיפה עמוקה ונשיפה עמוקה, אבל ברכות, בלי להתאמץ או להשתדל יותר מדי.  פשוט להיות מודעות לנשימה, לכניסה וליציאה של האוויר. זה מסייע לנו, בין היתר, להירגע, להרפות ולהיכנס פנימה עמוק יותר.

בהצעה הבאה – נלך פנימה, אל הממלכה הבלתי נראית של הנפש ואציע לכן להתבונן בתשומת לב ולחפש את מה שמוטמן בה.