האם את זוכרת את החלומות שלך?
מה את עושה עם החלומות שאת זוכרת?
האם את כותבת את החלומות שלך?
הנה הצעה: אם את לא זוכרת את החלומות שלך, נסי באחד הלילות הקרובים, רגע לפני שאת נרדמת לומר לעצמך שהלילה תזכרי את החלום שלך.
אם את זוכרת את החלומות שלך, הנה הצעה נוספת: כתבי את מה שאת זוכרת. נכון, לפעמים קשה מאוד להעביר את התמונות המרהיבות ואת שטף האירועים אל הכתב. כתבי משהו מן החלום.
והנה עוד הצעה: כתבי משהו על החלום שאת זוכרת, מה את מרגישה, מה הוא מספר לך על עצמך.
חשבי על חלומותיך כעל סולמות שעליהם יורדים מלאכים לומר לך דבר מה חשוב, בשפה שהיא בין לבין. בין מלים לתמונות, בין תמונות למוזיקה. סולם מוצב בין שמיים לארץ, בין את של הבוקר לבין את של הלילה.
כתבי משהו חלומי.
הנה חלק ממחזור שירים שמתחיל בחלום:
1942, בְּאוֹתוֹ קַיִץ נוֹדֶדֶת שְׁנָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שֶׁנְהָבִי[1]
חֲבֵר הַקִּבּוּץ, יַזָּם וְאִישׁ חָזוֹן. הוּא חוֹלֵם:
“מִילְיוֹנִים הוֹלְכִים צִיּוֹנָה וּמַצֵּבוֹת עַל שִׁכְמֵיהֶם, נוֹשְׂאֵי אֵשׁ חַיִּים וּבָחֲרוּ לָהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד וְכָל אֶחָד הֵסִיר מֵעַל שִׁכְמוֹ אֶת הַמַּצֵּבָה וְשָׂם אוֹתָהּ, בְּסֵדֶר וּבְאִי־סֵדֶר, וְהוּקְמָה מַצֶּבֶת חַיֵּיהֶם, גַּלְעֵד.”
בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַחֲלוֹם, הוּא נִזְכַּר.
<ארכיון מינהלי יד ושם>
1922, עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן
בַּאֲסֵפַת הָעֲלִיָּה הַשּׁוּמֵרִית הַגְּדוֹלָה בִּלְבוֹב, קוֹדֵחַ מֵחֹם,
אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ תְּחוּשַׁת הֶאָרָה. וַהֲרֵי זֶה כְּבָר קָרָה,
הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כִּבְתוֹךְ חֲלוֹם שֶׁחָלַם בְּיַלְדוּתוֹ
וּבוֹ הוּא שָׁלִיחַ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נוֹאֵם לִפְנֵי קְבוּצַת צְעִירִים,
בְּאוֹתוֹ אוּלַם אֲסֵפָה עַצְמוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׂפָה.
הַהִתְגַּלּוּת הַזֹּאת, כָּךְ הֵעִיד, הָיְתָה נְקֻדַּת מִפְנֶה חֲשׁוּבָה בְּחַיָּיו וְהַסִּבָּה הָעִקָּרִית לְמַאֲבָקוֹ לְהַגְשָׁמַת חֲלוֹמוֹ מִקַּיִץ אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, עַל שְׁלִיחוּתוֹ לְהַנְצָחַת קָרְבְּנוֹת הַשּׁוֹאָה.
<מרדכי שנהבי מספר על חייו, ארכיון גבעת חביבה>
יִזְכֹּר
עַם יִשְׂרָאֵל אֶת הַחוֹלְמִים וְהַחוֹלְמוֹת,
אֲחֵיהֶם וְאַחְיוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמַּגְשִׁימִים וְהַמַּגְשִׁימוֹת,
הֲרֵי הֵם נִצָּבִים כָּאן בַּשָּׁעָה הַזֹּאת,
נִזְכֹּר אֶת הַשֵּׁמוֹת,
נִהְיֶה לָהֶם לְפֶה, נֹאמַר בִּשְׁמָם:
אַשְׁרֵי מִי שֶׁחֲלוֹמוֹ בּוֹעֵר.
אַשְׁרֵי מִי שֶׁחֲלוֹמוֹ בּוֹ–עֵר.
[1] מרדכי בן חנה לבית אלפנביין, 13.9.1900 – 13.2.1983
נולד בוולוצ’סק בגבול רוסיה אוסטריה. עלה לארץ ב־1919. ניהל קבוצה בגדוד העבודה. היה חבר בית אלפא וב־1928 הגיע למשמר העמק. ביוזמתו ניטע היער, הוקם המוסד החינוכי, נחפרה בריכת השחייה, הוקם מרכז הקליטה. יזם את הקמת התעשיות הראשונות בתנועה הקיבוצית, חלם את הקמת יד ושם והיה מעורב בהקמתו.