ממש רגע לפני הירח המלא, ערב סוכות וחג מיכאל, כשתכננתי להקליט את עצמי מדברת על הפליאדות והקשר שלהן לסוכות –
ראשית נובמבר, סוף הסתיו, מר חשוון. הנפש האנושית הוגה במוות ובמשמעות החיים. זה כך בכל שנה והשנה, כאן, יותר מתמיד
המילה עונה לא מתארת רק תקופת זמן בשנה, אלא גם פעולה של מענה. כל עונה היא ארכיטיפ של תשובה לשאלה
לפניכם כמה רעיונות מתוך הגדה חלופית. רוב הרעיונות מתאימים למבוגרים שרוצים לחגוג חג משמעותי ומשפחתי. כוס ראשונה – וְהָיָה הַיּוֹם
לפי המסורת היהודית ביום השישי של הבריאה ב א’ בתשרי, בראש השנה, נברא האדם. האדם נברא שלם. לעצמו. בדמותו ובצלמו
אז מי אני? לולב? אתרוג? ערבה? הדס? כולנו חושבים שבעצם אנחנו אתרוגים, שיש לנו גם טעם וגם ריח, גם למדנים
ויְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ – הלא הוא המלך, הראש, בעל הבית, ה”אני” שלנו שהיה פעם והווה עכשיו ויהיה תמיד. כשהאני שלנו
ה-29 בספטמבר הוא חגו של המלאך מיכאל. מיכאל, הלוחם הקוסמי הגדול, שמניף את החרב שלו אל מול הדרקון ובכוח החוכמה
אני כמעט בת 52 ואני רוצה לדבר על הרגע הזה של חורבן הבית. זה רגע אישי מאד, הרבה מאיתנו חווים
משה מקבל שליחות מול הסנה הבוער. אם לך זה היה קורה –פתאום באמצע החיים, ומלאך אלוהים בכבודו ובעצמו היה מספר
כל שנה הסתיו מפתיע ומרגש אותי. העננים שמתקבצים להם בשמיים, חלקם כבר נושאים איתם טיפות מים שצלליתם צובעת בשחור את
למה זה קרה לי? למה זה לא קרה לי? מדוע התנהגתי כך? מדוע לא התנהגתי כך? מה עשיתי שזה מגיע
צילום אורי ברקת אלי, כמו שהזמן צועד במסלולו בקצב קבוע, תן לי לאהוב את השגרה הקבועה של חיי. תן לי
כלי נגישות