טועמת ספרים

על פני הבריאה כולה/רות ל. אוזקי
"הכול מתחיל בכדור הארץ. וכי יתכן אחרת? דמיינו את כוכב הלכת כאפרסק שגלעינו הוא הליבה, בשרו המעטפת, ועורו הפלומתי הוא

כי סערת עלי – אגם הצללים מאת רוני גלבפיש
אני עפה! הצעקה היתה חזקה כל כך שיערה זינקה מכיסאה. המורה צופית עמדה בגבה אליהם והכתיבה, התלמידים רכנו מעל

פותחת ספרים לפתיחת השבוע – הביתה/אסף ענברי
"כשרוסיה הפכה לברית המועצות אכלו תושבי אודסה את החלבה שייצר אביו של לוניה. הצבא האדום טיהר את העיר מהיסודות הרקובים

לעשות את הבלתי אפשרי – פותחת ספרים עם זבאלד
באמצע מאי בשנת 1800 חצה נפוליון את מעבר סן ברנאר הגדול עם 36,000 חיילים, מבצע שעד אז נחשב כמעט בלתי

פותחת ספרים – זן ואמנות האחזקה
יכול אני לראות שהשעה היא שמונה ושלושים בבוקר, גם בלי שאסיר את ידי מידיתו השמאלית של כידון האופנוע. הרוח היא

על מה שרים העצים?
עם שקיעה, כשהובילו אותו אל הכיסא, התחיל נייל צ'זם להבין את משמעות השם של עיירת הולדתו, סטיי מור (הישאר עוד).

אך קודם כל היו שם תיאטראות גדולים
בימים קדומים, קדומים, בזמן שבני אדם עדין דברו בלשונות אחרות לגמרי, כבר היו בארצות החמות ערים גדולות לתפארת. שם התנוססו

עצירה קצרה על הפסקה הפותחת
זמן רב דמיינתי לי שהוא חצה את הגשר, שכן הגשר הוא השער אל המקום, ולמען האמת גם המפתח אליו, אבל

על שפת הים, בקצה העולם/סולוויג אגרז
וכך זה מתחיל: "שרלוטה עמדה על חול השחור. קצף הגלים הסתחרר סביב חרטומי מגפיה. עמודי לבה מאובנת ניצבו מולה כמו

שמינית של מוות – הרהור על שארית החיים/צרויה שלו
דווקא על סף מותם חדלים הם להיות בני תמותה, עם צאת נשמתם יהפכו לאלים, ידיעה שמימית טמירה תקיף אותם והם

המיילדת מוונציה
יש לי קראש על סיפורי מילדות…. בטח סיפורים מפעם, אולי אני מקווה שזה יהיה הסיפור שלי. וכך, במסע הרכישות האחרון

סופי שול והוורד הלבן
סופי שול והוורד הלבן אנט דומבאך וג'אד ניובורן הספר מציג את ספורה האמיתי של קבוצת סטודנטים שכנו את עצמם בשם