מישהו אמר משהו, מישהו עשה משהו, משהו קרה.
זה היה מסובך להבנה, זה היה קשה לעיכול, זה דרש תגובה מיידית. לא היה מושג מה לעשות, לא ידעתי מה לומר, לא ידעתי מה נכון ומה מוטעה. כל כך לא ידעתי, עד שלא הבדלתי בין הבעיה לבין הפתרון שהיה בעיה חדשה. עמדתי על קצה צוק הידע שלי וכמעט נפלתי.
השקפתי על הבעיה מגבוה, לנסות לקבל פרופרציות ולא מצאתי הר מספיק גבוה. ירדתי לנקיקים לחפש רמזים למקור הבעיה, אולי אז תתגלה הדרך הנכונה. חיפשתי במצולות הים, מעלה ברשתי שפע של הצעות ורעיונות ועדיין נשארתי מבולבלת.
וגם כינסתי אחד לאחד את יועצי השונים. יועצי השמיים ויועצי האדמה, יועצי המים ויועצי האש, יועצי האנושיים ויועצי האחרים וכולם הקשיבו לי בתשומת לב ויעצו. כל אחד מנקודת מבטו, כל אחד מנסיונו, כל אחד בדרך האופיינית לו. ושום דבר לא קרה.
פרח לב הזהב המבוקש לא נמצא.
ככל שהלכו וגבהו הדעות השונות, התאספו הפתרונות המגוונים, נערמו ההצעות, האבחנות, התרופות וסמי שכנגד, כך הלכה וגברה מבוכתי, הלך וגבר בלבולי, עד קצה גבול הידע. עד כי לא ידע.
האם מצב כזה אפשרי? שאלתי את יועצי לשעת חירום, שלטענתו לא נוצרה מחלה או בעיה שפתרונה ורפואתה לא נבראו עימה במקביל. הוא שתק ואמר שאין הוא חוזר בו מטענתו, אם כי הוא רואה שכבר הייתי וחיפשתי בכל המקומות הידועים לי ולאלה שאני מכירה.
למה שלא תשני על זה הלילה? שאלה אותי התנשמת? או אולי חורף שלם פיהקה הדובה הגדולה והרכה. למה שלא תשילי מעצמך את הבעיה הזו כמו שמשילים עור?? תהה הנחש.
מה? להתקדם הלאה בלי לדעת לאן אני הולכת? לעשות בלי לדעת למה אני מתכוונת? פשוט להמשיך? להתעלם
למה שלא תטמני את הבעיה שלך באדמה ותראי מה צומח ממנה? שאלה הנמלה.
למה את צריכה לדעת בכלל כל דבר, תמהה חברה טובה, ואם ישאר אזור שלם לא פתור, בערפל, בחושך אפילו? נתון לשליטתו וטיפולו של הלא מודע? מדוע שלא תסגרי עכשיו את הדלת, תשאירי את החושך בחושך ותחפשי פתרונות רק מתחת לפנס. את לא יודעת שאם את דואגת לכל מה שאת יכולה, אלוהים אוסף את כל השאר ומטפל בהם בעצמו,בעיקר אם את מבקשת את זה ממנו?
שבעה ימים ושבעה לילות תרתי עד קצוות התבל המוכרת לי. ואז נרדמתי.
אולי ללילה, אולי לשלושה ימים? אולי לשבוע? אולי לחורף שלם, מי ידוע? נרדמתי עד דלא ידע.
בשנתי שאיני זוכרת ממנה דבר הלכתי למקומות שאיני יודעת על קיומם, ישויות שעוד לא הגיע זמנן להתוודע אלי, לחשו על אוזני את התשובות והתרופות, הם זרעו באדמתי צמחים שמהם יגדלו בבוא הזמן הפתרונות. הם אפילו לא גילו לי איך לטפל בהם, כמה צריך להשקות ולדשן, הם לקחו על עצמם את משימת הגינון עד תומה.
כשהתעוררתי, עדיין לא ידעתי דבר. אבל הפעם הרגשתי שמחה. שמחת אלו שאינם יודעים.
חג פורים שמח
