דקה דומיה

בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים עליך, או שאתה תוקף או שאתה מתגונן. בעולם של קורבנות תמיד יש צד אשם וצד חף מפשע.

בעולם כזה, אם אתה לא קורבן, זה רק עניין זמני ומקרי. ברגע שתחלש, תחלה, תרדם בשמירה, משיהו כבר יעשה קופה על חשבונך, יסדר אותך או יהרוג אותך. מי שהיה פעם קורבן, מי שהתרגל להרגיש מאוים, מותקף, חסר ביטחון, מי שזהותו עוצבה תחת האימה של הקיום, תמיד יחשוש, יארוב, יסתתר. גם כשילדיו בטוחים במיטותיהם, הוא ידאג לכסותם, ישמח על המראה הארי של ביתו, ישמור דלת אחורית פתוחה.

כשהדברים יסתדרו לו כמו שצריך והצלחה פשוטה, ברורה ויציבה תגיע, הוא יחשוש שזו אחיזת עיניים, משהו אורב לו בחשיכה, שהגלגל יום אחד יתהפך. תמיד יהיה הרבה יותר ממה שהוא צריך, מפני שמחר לא יהיה.

בעולם כזה, אין מספיק לכולם. אין מספיק מים, אין מספיק מיטות בבית חולים, אין מספיק אהבה, אין מספיק אוכל, אין מספיק כסף, עבודה, בגדים, כבישים, גברים, נשים… תחברו לכם את מה שחסר לכם כרגע ותראו שאתם בטוחים שפשוט אין מספיק מזה בעולם.

בעולם כזה, בכל רגע נתון משיהו מנסה לחתור מתחת רגליכם, לקחת משהו ששיך לכם, לעקוף ואתכם בכביש או בתור, למכור לכם משהו שאתם לא צריכים לשכנע אותכם לעשות משהו שאתם לא רוצים, להשיג משהו שלא שלו.

תחשבו על האדם האחרון שהרגיז אותכם ותראו שהוא כנראה עשה משהו כזה.

אבל האמת היא שאנחנו לא קורבנות, וכל עוד אנו חיים, יש נלו אפשרות להיות חופשיים, בעלי יכולת בחירה, השפעה. בכל כך הרבה מקרים אנחנו יכולים לראות כיצד בחרנו להכנס למצב, ליחסים, למחלה, למלכודת שבה אנו בתפקיד הקורבן.

גם כשהנסיבות אינן בשליטתנו, יש לנו בחירה וגם כשהבחירה היא קטנה ולא מורגשת אלא רק מבפנים, היא עושה את ההבדל.

תמיד יש לנו אפשרות למצוא משמעות עמוקה, פנימית למה שאירע לנו ומתוך כך להפוך מקורבנות ל- מה המילה שהיא ההפך מקורבן?

האם יכול להיות שבשפה העברית, שפתו של העם הנבחר והנרדף הזה אין למילה הזו הפך?

אז פעם ביום, פעם בחודש, פעם בשנה, אולי במשך דקת הצפירה, אני מבטיחה לעצמי לקחת נשימה עמוקה, להפרות את שרירי הבטן, להניח לכתפיים ולתת לעצמי להרגיש אחרת. מוגנת, בטוחה, שהכל נהיה כרצוני, שכל מה שמגיע אלי הוא לפי יכולתי.

אולי מתוך הרגעים האלו תיוולד מילה חדשה, מציאות חדשה לעם מיוסר. קיום אוהב ושלוו, משגשג ומצליח, שבו קורבנות יהיו רק אלו שעדיין, משום מה, שיבחרו בכך.