מה עוד אפשר לומר על אהבה? האם זה בכלל נחוץ לומר משהו על אהבה, על המילה השחוקה הזו, שכל כך הרבה רגליים עברו עליה, וכל כך הרבה מילים, הסברים ופרשנויות נאמרו עליה וכל כך הרבה מעשים נעשו בשמה.
להתחבר לאהבה – מה זה בכלל? האם לא מדובר במילים ריקות מתוכן, או אולי במילים החשובות מכולן?
ובסיומו של יום, אחרי שכל המלים נאמרו וכל מהחשבות נחשבו, שואל את עצמו האדם המבקש אחרי אהבה – מה הוא זה שעלי לעשות כדי למצוא אהבה?
אל תעוררו את האהבה עד שתחפץ, נאמר. האם עלינו לישון כפי שעשתה הנסיכה ההיא, מאחורי חומות הוורדים, ממתינה? שכן, כשמתבוננים באהבה, לפחות בסיפור האגדה, דומה שהדרך הטובה ביותר לנשים להשיג אהבה היא לישון.
ואולי, מסתתרת כאן אמת גדולה. שכן השינה הזאת, שהיא מעין עזיבה, ויתור על החיפוש האקטיבי – היא היא שממביאה ומעוררת את האהבה עד שהיא חפצה בנו. והאם איננו מכירים את אלו שכל מעשיהם משדרים: תאהבו ואתי, תאהבו אותי וכל רואיהם מתרחקים מהם? איננו יכולים להאנס לאהוב. איננו יכולים לצוות שיאהבו אותנו. יש איזו תכונה לאהבה שהיא אינה מגיעה, אלא אם נעשה לה מקום.
אני חשובת על הנסיכה הזו, ישנה בתוך ארמונה, מרפה לחלוטין, בביטחון מוחלט שברגע הנכון יגיע אהובה. אני חושבת שביכולת ההמתנה שלה, שלכאורה נראית כאילו היא שיא הפסיביות, ישיא האי עשייה, טמון סוד גדול, שהבנתו היא המאפשרת לכל מעשה האהבה להתרחש.
ומעשה האהבה הוא לא רק המעשה ההוא שעושים בעל ואישה, אלא הוא מעשה שיכול להתרחש כל הזמן בין תא לתא, בין אדם לאדם.
את העשייה אנו מכירים היטב, צו האופנה הוא לעשות ואני גם מאמינה במעשים: צריך להבקיע את החומות, צריך לנשק את שפתי הישנים, צריך לצאת לסרט, צריך לדבר, צריך לחזר, צריך ליזום. את זה כל אחד מבין. את הפן הגברי של האהבה למדנו כבר בגן. כולנו כל הזמן מתאמצים כל כך שיאהבו אותנו ולפעמים זה שם מצליח לנו. אבל הפן הנשי של האהבה אוחז בתוכו את הסוד הגנוז שאותו שכחנו ואת חשיבותו איננו מזהים בטווח הראייה שלנו. זהו פן שבלי קיומו דבר לא היה קורה, שום דבר א היה נותר וכל התעברות – פיזית, רוחנית ורגשית – מתרחשת רק כשהוא שם, בשיאו.
ובמקום להכביר מילים, הנה שיר, שנכתב אמנם בנסיבות אחרות, אבל אין מתאים ממנו לומר את מה שאין לאמרו:
אור ההתעברות
בלב הדממה היא שרה
באפלת התהום היא אורה
בקדשי הקודש אלה היא
נסיכה לבנה ממתינה
היבוא האור אל החושך?
הישמע את קריאת הדממה?
הימצא את הדרך באופל
אל ליבה של תהום הבריאה?
בתוך הכילה היא סובבת
דורכת נתיב כוכבה
מאחורי צעיפה טווה היא
בליבו של הזמן היא הווה
היבוא האור אל החושך?
הישמע את קריאת הדממה?
הימצא את הדרך באופל
אל ליבה של תהום הבריאה?
אל האור הקרב היא נפתחת
מכל צעיפיה קרועה
את האור העדין היא לוקחת
מבראשית מתחילה הבריאה.
יבוא האור אל החושך.
ישמע את קריאת הדממה.
ימצא את הדרך באופל.
אל ליבה של תהום הבריאה.