איך אנחנו הופכים להיות בני בית בעולם? להרגיש בנוח בעולם ובתוך הגוף שלנו? זוהי משימת ההסתגלות הראשונה שלנו כתינוקות, והמשימה ההורית הראשונה – לתת לתינוק שעד כה הכיר עולם נוזלי, ממוזג ומתווך , ללא תחושות קור וחום, רעב וצמא – להרגיש בטוח וטוב

בשני כיוונים מתפתחת תחושת הביטחון וההכרות בעולם: המזון שנכנס לתוכנו – מייצג את הכיוון פנימה- והשני –רשמי החושים מייצג את הכיוון החוצה .

1. הכיוון פנימה –

אל הגוף, אל עצמי. הנפש לומדת להכיר את הגוף. הילד לומד להכיר את הגוף כשלו ולומד להפעיל אותו. הוא נכנס לביתו החדש – שהוא גופו הפיזי. אבל זה יותר מכך – זה היכולת להקשיב לעצמי, להיות מודעת לעצמי ולמה שקורה לי. זה כיוון התפתחות בו השאלה היא תמיד – ומה אני מרגישה/חושבת/רוצה בקשר למה שקורה.

המדריך הראשון שלנו בדרך התפתחות זו הוא חלב האם, שגורם לתינוק להרגיש טוב ונוח בגוף שלו.החלב מרדים, משכך כאבים ומרגיע וגורם לגוף להיות יותר רפוי ופתוח. הוא גורם לתחושת בית בהיותו הגורם הארצי המעודן ביותר שנכנס לתוכנו, הוא מזכיר לנו או לפחות לא משכיח במהירות מאין באנו. במיוחד תינוקות שמימיים משתוקקים וזקוקים לו, אבל גם הארציים יותר – זקוקים לתחושת הנחת הבסיסית הזו. פעילות המציצה מלמדת על האקטיביות המתאימה, ומייצרת את מידת החלב הנדרשת. איזה קסם – לקבל בדיוק את מה שאני זקוקה לו, כמעט כמו ברחם, כמעט כמו בעולם הרוח.

2. הכיוון החוצה – הנפש מחפשת לפגוש את העולם דרך הגוף: לראות דרך העיניים, לשמוע דרך אוזנים, להרגיש את הגבולות הפיזיים דרך חוש המגע. חוויות הגוף אינה המטרה אלא האמצעי שדרכו הנפש לומדת בהדרגה לבסס קשר עם העולם.

הפנים האנושיות הן ההדרכה שלנו בכיוון התפתחות זה. הבעות הפנים, העיניים והפה, הפנים מלמדות אותנו מה אנחנו מרגישים, מעין מראה שדרכה אנחנו משתקפים לעצמנו. כשהמבט אוהב,  מתעניין – אנחנו מפנימים שהגענו למקום טוב.

כמו שהירח מאיר את הלילה, כך החלב מדריך את הילד פנימה; כמו שהשמש מאירה את היום כך מדריכות פני האדם את הילד החוצה.  אלו הם עמוד האש ועמוד הענן שמובילים את התינוק ב”מדבר” שבין הולדתו ליום ה-40 לחייו. זוהי תקופת מעבר והסתגלות מהחיים ברחם לחיים עלי אדמות. תקופה קריטית שדומה לתקופת של 40 היום הראשונים של ההריון שבה נבנה גופנו.

בסיום החודש הראשון של החיים התינוק מחייך את חיוכו הראשון. החיוך הינו פעולה משולבת שבה התינוק מגיב במחווה רצונית נשלטת על משהו שנקלט דרך החושים. כלומר – הושג תיאום בין שני כיווני ההתפתחות. זהו סימן לכך שהנפש מוצאת את דרכה פנימה והחוצה. התינוק בדרכו לארץ המובטחת.