אירועי הלידה הם מפתח לחיינו עלי אדמות. הן מלים בשפה קדומה שבה הנולד מבטא את עצמיותו.
כשאנו לומדות לפענח את סיפור הלידה, אנו לומדות לקרוא שפה חדשה/ישנה שפעם ידענו. אנו יכולות להבין את משמעות האירועים שחווינו עבורנו ועבור התינוק שלנו.
ההבנה הזו מחדדת את היכולת שלנו להכיר את עצמנו ואת התינוק שנולד, לסייע לו במעברים ושינויים ולהבין את האתגרים שעומדים בפניו.

זוהי שפת מחוות –  שבה תנועה, צליל ומשמעות מאוחדות. זוהי גם שפת הדיבור של הגורל –אירועים המתרחשים מדי רגע ברגע בחיינו והם כולם פרי דיבורם של ישויות רוח חסרות מלים, אבל רבות מעשים.

ארבעת מחוות הלידה

1. המחווה הפיזית הכללית של הלידה היא פרידה.

המחווה הארכיטיפית של העובר היא מצג ראש, כך שהראש שהוא החלק המפותח והכבד ביותר פונה כלפי מטה, כלפי “העולם הבא” – עולם האדמה ומוביל את הלידה. המנח הארכיטיפי הוא שהמבט מופנה לאחור.

בשפת המחוות העובר אומר: אני שולח קדימה את החלק הבשל ביותר שלי. אני מביט לאחור – אל עולם הרוח שממנו הגעתי כדי לשמור על הקשר והזיקה אל ישותי הרוחית.

2 המחווה האתרית – שיתוף פעולה. הצירים מעבירים לעובר מידע– מה קורה עכשיו? לאן הולכים? לאיזה כיוון? באותו הזמן הם גם “לשים” את גופו ומפעילים את גוף החיים שלו. הורמונים שונים מופרשים ומרככים, משככים, מעוררים ומווסתים את הפעילות המשותפת.

3. המחווה הנפשית – יחסים-  באה לידי ביטוי ביציאה הסיבובית של העובר מהרחם.כשהעובר מבצע את הריקוד הסיבובי המורכב הזה, הלידה מתקדמת, אפשר לחצות את המבוך הצר והמפותל בדרך לחיים עלי אדמות. למרות התנועה החדשה, העובר אינו מאבד כיוון ויכול להגיב לכל שינוי ומצב.

4. המחווה הרוחית – אינדיבידאוליות – העובר יוצא מתנוחתו המקופלת ומתמתח -מזדקף ומתיישר. גם האם משיבה לעצמה בשלב הזה את ה”אני” שלה שהיה צריך לסגת מאזור הרחם כדי לאפשר ל”אני” אחר להיווצר. צירי הלחץ הם מחוות הדיפה של האני האמהי החוזר אל ביתו וגופו. זה מלווה בתחושות עוצמה וכוח, ואידאלית – האם עומדת על רגליה שלה

רוצים לשמוע יותר? ארגנו הרצאה או סדנא או בואו ליעוץ אישי