בשלושת השבועות האחרונים הרגשתי כמו בסוף הריון ארוך באוגוסט. היה לי חם, גם במזגן, לא התחשק לי לכתוב כלום וחיכיתי למשהו. אבל למה? אולי לראשון בספטמבר? או לזה שוונוס תחזור מהנסיגה? אולי לתחושה הזו באוויר שאלול מתקרב לסיומו, החצב פורח ויש ריח אחר באוויר? ואולי באמת לסוף הריון, כי שלשום נולד במזל טוב ובשעה טובה נכד מספר שתיים. מאז שאני זוכרת את עצמי. היתה לי תמונה בראש שאני יושבת והנכדים מתרוצצים מסביבי. אפילו כתבתי על זה שיר שהתפרסם בספר “שומרת לילה”. עתידות הָיְתָה לִי כֻּרְסָא תַּחַת הַתְּאֵנָה יָשַׁבְתִּי וְצָפִיתִי בְּרִיצַת עוֹנוֹת הַשָּׁנָה עֲתִידִי עָרוּךְ לְקַבֵּל פְּנֵי נְכָדִים וְנִינוֹת בַּחֹרֶף הִתְלַקְּחָה חֻרְשַׁת עֲצֵי הָאֹרֶן רַקָּפוֹת בַּחֲצַר הַבַּיִת. עֲתִידִי הַקָּטוּעַ פּוֹעֵם לְכָל אָרְכּוֹ.
קראתי לשיר עתידות, כי כשהוא נכתב לפני שבע שנים, חשבתי שזה לא יקרה, בטח לא כאן, בבית מול חורשת עצי האורן. הרגשתי שקטעו אותי מהעתיד שדמיינתי לעצמי. אבל הנה, כבר שלוש שנים שאני סבתא בבית הזה בדיוק. אני גרה ביחידת דיור של 24 מטר ובני בכורי עם כלתו ונכד מספר 1, בבית “הגדול”. כל בוקר וכל אחרי צהריים, אני פוגשת את הנכד שלי, מקריאה לו סיפורים, מטיילת איתו ויושבת הרבה בחצר הבית. אז שלשום הצטרף זה שכרגע מכונה בשם “אחקטן” ושוב משהו השתנה באוויר. כמו שמשתנה בכל פעם שאחד מאיתנו מגיע או עוזב. וכשהוא הגיע הביתה אתמול, זעיר ועוד לא יודע כלום, הרגשתי שאכן הסתיים היריון ארוך, וגם אם לא אני ילדתי ולא אני האמא, הרי שלב הסבתא שלי נרגע, העתיד הגיע לכאן בשלום וכרגע הוא יונק, ישן ומקשיב. ואני שוב יכולה לכתוב. בפוסט הזה שבו סיפרתי איך מצאתי את הסבתות שלי ואיך זה התניע את הכתיבה שלי לכיוון שאלות הסבתא של החיים. הנה שיר ועוד שיר, שמתארים את המעבר לתחושת הסבתאות.
פַּעַם נִשְׁמְטָה כּוֹס מִיָּדָהּ שֶׁל מִרְיָם, בִּתִּי הַקְּטַנָּה רְסִיסֵי זְכוּכִית הִתְפַּזְּרוּ בְּרַחֲבֵי הַמִּטְבָּח. הִיא שָׁתְקָה זְמַן אָרֹךְ בְּשָׁעָה שֶׁטִּאְטֵאתִי אֶת הָרִצְפָּה, מְאֻחָר יוֹתֵר בָּכְתָה שֶׁכָּכָה זֶה, תָּמִיד יִשָּׁבְרוּ דְּבָרִים. אָסַפְתִּי אוֹתָהּ אֶל חֵיקִי, הָעוֹלָם שָׁבִיר. כֵּלִים מִתְנַפְּצִים, מֵרַרְנוּ שְׁתֵּינוּ בִּבְכִי.
באותה שעה הָיִיתִי אַף אֲנִי מְחֻבֶּקֶת בִּזְרוֹעוֹת שֶׁאֵינָן בָּשָׂר וְאֵינָן דָּם. לֹא חַשְׁתִּי בְּכָךְ, גם לֹא בִּרְגָעִים אֲחֵרִים שֶׁבָּהֶם נִחַמְתִּי אֶת יְלָדַי, מְמַלֵּאת אֶת חֶסְרוֹנָם מִבְּאֵר חֶסְרוֹנִי. בְּאִישׁוֹן הַלַּיְלָה בּוֹ נָח נֶכְדִּי הָרִאשׁוֹן בְּחֵיקִי, נִגְלוּ לְעֵינֵי סָבוֹתַי הַקְּדוּמוֹת, נֶאֱסַפְתִּי אֶל אִמּוֹתַי. |
שנה טובה! |