בטוח שוב לצעוד על האדמה/סרן ברטרנד, תרגמה נועה ברקת
זמן כה רב מכשפות וקוסמות הושמצו ונרדפו בגלל חכמתן המסתורית, יכולתן הנבואית, והכוח הנשי המגנטי שלהן כשהפעילו את האנרגטיות הנשית של שפע, עונג, אריגת כישוף וקסמים המחוברים בשורשיהם לקסם האדמה.
לאחר שהמקדשים התמוטטו, והפעמונים והקישוטים של הכוהנות אבדו והתפזרו, וגלימות הברבור של השאמאנים והדרואידים נהרסו והתרופפו, ואחרי שהסתיימו נשפי המסכות, וגלימות הקטיפה האדומות של הקוסמים המלכותיים וגברותיהם קופלו בסתר; רק לפני כמה מאות שנים, הנשים מדרך האלה בבגדיהן הפשוטים, עם פרחי הבר ועשבי התיבול שלהן, עשו את דרכן בלילות ירח כסופים, ברגליים בטוחות וסודות על שפתותיהן אל התלים הגדולים הללו,. ידיהן עמוסות מנחות כדי לשמור הזיכרון הקדום בחיים.
הן הפכו להיות מיומנות מאד בהסתתרות וסודיות והקטינו את כוחן מספיק כדי להישאר בלתי נראות לעיניים סקרניות… וגם אז, עם כל המיומנות שלהם, הם נתלו ונשרפו ברחבי הארץ. אך הן לא שכחו מעולם והם ילדו את התינוקות שלהם מקודדות כך שבעתיד הרחוק הן ייזכרו.
המכשפות הקדומות, הקרובות שלנו. בנות משפחתנו, התעוררו כדי ליישר את ההדורים במורשתם ולהעיר את הלב והרחם של נכדותיהם.
אני רוצה לחלוק מסר מהמכשפות של השושלת שלנו, שצועדות איתנו במסע ההיזכרות בקסם הנשי שלנו והתעוררותנו לממד חדש של הכוח המגנטי שלנו.
הקסם הנשי אינו זה שכתוב עליו בספרים ובמחקרים האקדמאיים או הקסם שהגברים מטילים ושסביבו התעצבו הדתות. זהו קסם עתיק יומן שחי בתוך גופך ובתוך הזכרונות הגנטיים שלך, שקורא לך כבר מהילדות, דרך החלומות שלך, דרך לחישות הרוח והצללים, דרך זכרונות שנשכחו מזמן, כל כך מוחשיים שלפעמים ממש אפשר לגעת בהם, לפתוח דלת ולעבור לתוך עולם חדש, קדמוני שחי לצידנו כל העת.
זהו המסר שמכשפות השושלת מבקשות לשתף בו:
הסתתרות לא תשמור עליך יותר: הביטחון שלך כיום מגיע דרך הוצאתו לאור של הכוח המגנטי השורשי שלך.
הן מסבירות שהתקופה הזו מיועדת לחיבור שלנו עם רשתות האדמה המגנטיות, לאיחוד בין הליבה המגנטית שלנו לזו של האדמה. אם נסתגר ונסתתר, הליבה המגנטית שלנו לא תפתח ותשתרש, וניסחף בעולם מעשה ידי אדם שהולך ומתמוטט. הביטחון שלנו עכשיו נובע מהתעוררות כוח הליבה הגולמית והמגנטית של כל אחת מאיתנו, וחיבורה לכוח החיים.
פעם, לא כל כך מזמן, חששתנו שחשיפת הקסם המגנטי מאיימת על עצם קיומנו. הגוף הקדום שלנו זוכר איך למדתנו להסתתר.
פיתחתנו את המתנה להיות בלתי -נראות, חבויות כדי לשמור על בטחוננו, והעובדה ששמרנו על המתנה הזו מכל משמר – גם היא עובדה חשובה של הקסם הנשי. אבל זוהי אינה התקופה להסתתר. עלינו להתגלות.
אמא אדמה מבקשת ממכן לצעוד קדימה, לפתוח את ליבתכן המגנטית ולהתחבר אליה.
דלתות עתיקות: הארץ זוכרת את הדרך
נסענו דרך מישור רחב ידיים – יוצא דופן בפסגות – כדי להגיע ל-Arbor Low, המתואר כ’ סטונהנג’ של הצפון’. ככל שהתקרבנו יותר, השמים התקדרו וערפילים אפורים נגעו בשמשה הקדמית שלנו באצבעות לחות. יחד עם השינוי במזג האוויר, היה שינוי מובהק במזג האוויר ובאווירה; דממה מפחידה ירדה. הרגשנו קור, הפחד הזה שהרגשתי לעתים קרובות ביורקשייר, שמופיע משום מקום, כאילו צל מתגלגל פנימה מהעולם התחתון.
כשחנינו, האתר נראה עגמומי, בוודאי לא מסביר פנים. האתר יושב על אדמה פרטית כך שהיה עלינו להשאיר פאונד אחד בסל שהשאירו בעלי החווה. החווה עצמה הפיצה אנרגיה שזכרתי מילדותי; זו אינה החווה הזוהרת והפרחונית שמוצגת ברשתות החברתיות; זו חווה שעובדים בה קשה, מכוערת עם גבר מזדקן שהביט בנו בעגמומיות כשעברנו לידו.
לאחר מכן הבחנו בפרות השומרות הקשוחות של המקום שבהו בנו עם עיניהן השחורות השטוחות ואתגרו אותנו במעבר דרך ערימות הזבל. נדחקנו מבעד לגדר היישר אל תוך העדר. הקפנו אותן בחוסר נוחות, מודעים לקרבתן ולגודלן העצום.
לבסוף, מעל אדמה בוצית, הגענו ל-Arbor Low – מעגל ניאוליתי ומונומנט לאומי. באתר הגדול בעל הצורה הסגלגלה יש לפחות 50 אבנים גדולות המונחות כעת על צידן, מוקפות בחומת אדמה, ובמרכזה אבנים קטנות יותר היוצרות את מה שמכונה “המפרץ”. בסמוך נמצא רוגם מתקופת הברונזה, שנבנה ממזרח לאתר.
באופן מיידי הרגשנו שזהו מעין “רחם מוות”. באתרים רבים הקסם המעגלי מיועד ליצור רחם לידה או שער לממדים חדשים. המקום הזה הרגיש שהוא הפך להיות “דולה של מוות” והיה מלא בצער ושימוש לרעה ובנשמות שלא הצליחו לעבור בשער.
הקפנו בשקט את האתר, על חומת האדמה החלקלקה כשאחרינו פוסעת כבשה שעינייה מאשימות וקרניה בוהקות בספירלות שחורות. זה הרגיש עתיק יומין.
בהקיפנו את האתר הרגשנו יותר ויותר בנוח, השמים היו אפורים וירקו עלינו גשם. התחושה הייתה שהאתר צריך להתעורר שוב לאני האמיתי שלו, אחרי כל השנים הללו של פרישה וכנראה שימוש לרעה (במקום התגלו גופות קטועות גפיים).
מיתוסים עתיקים אומרים שהמקום היה פעם מעגל ריפוי של דרואידים ולפני כן אתר מקודש לבריטנים שעבדו את האלה ברייד והמקום היה ידוע בשל סגולות הפריון שלו. לידה ומוות נתפסו באופן שווה אצל אבות אבותינו. מעגלי אבנים מסמלים רחם ושערים וספים שבהם האנרגיה יכולה להיכנס לעולם הזה או לעזוב אותו. הם מקומות לימניליים של מעבר ולידה מחדש.
בלי להחליט על כך באופן מודע, פתחנו את השער. מרגישים מעט רעד כשהקסם נוצר. לאחר מכן, מיהרנו בגשם בחזרה למכונית, כשחלפנו דרך חצר החווה חזרו סימני הקליטה לנייד החדש שלי שהחל לצלצל. לאיש כמעט לא היה את המספר שלי כך שעניתי בחרדה. זה היה שכן מבוהל שהתקשר ואמר שאמבולנס הגיע לבית ילדותי ואמא נפלה וברה את הירך שלה והיתה בדרך לאשפוז.
מאוחר יותר באותו לילה, אחזתי בידה השבירה כשהכינו אותה לניתוח. היא היתה כה חלשה שלא ידענו אם היא תעמוד בכך, ובלבי ידעתי, בדרך זו או אחרת שהיא לא תעמוד בניתוח. הקסם שטווינו הפעיל מהלכים כדי לקחת אותה בחזרה הביתה. הרגשתי מלאה בכוונה והכרת תודה. אמא שלי היתה מכשפת העמק. היא בחרה את השער שלה.
