רק רציתי לרוץ

בשבת בבוקר יש זמן לריצה הארוכה של השבוע. בלילה ירד גשם ונשבו רוחות, אבל כשיצאתי לרוץ השמש יצאה והיה מזג אוויר מושלם. בדרך לעדי עוד הרגשתי את הגוף מאובן ונוקשה, את הגב חורק ורוטן, אבל לאט לאט הפשיר הכל. יש לי שני אופני ריצה – ריצה הראשונה שלי, הרגילה, היא ריצה שאני “מכריחה” את הרגליים שלי. זאת ריצה מחולקת – יש את הרגליים עד המותניים שעושות דבר אחד ואת החלק העליון של הגוף שקשור לראש ש”יושב” עליהן. כשאני רצה ככה אני רצה לאט, בטח מוזר, ואני נאבקת בסך הכל לשרוד…ויש ריצה שמגיעה לפעמים אחרי הרבה זמן, לפעמים אחרי מעט זמן, לפעמים לרגעים לפעמים לזמן יותר ארוך שבה כולי רצה, אני מחוברת והריצה מגיעה מכפות הרגליים, מהמגע עם האדמה, אני מוקפצת, אני מקבלת אנרגיה מעצם הריצה עצמה. אני לא חושבת, אני רק ריצה, רק רצון, רק רץ. היום זה קרה אחרי המון זמן ורק לרגע, אבל הרגע הזה ילווה אותי כל היום ויתן לי כוח.