אני עפה!
הצעקה היתה חזקה כל כך שיערה זינקה מכיסאה. המורה צופית עמדה בגבה אליהם והכתיבה, התלמידים רכנו מעל מחברותיהם וכתבו.
טל בעט ברגלה. “מה את עושה?” לחש.
“אה…”
צופית פנתה לאחור. “כן, יערה? רצית משהו?”
יערה השיבה לה מבט מבולבל.
“אני מחכה,” תבעה המורה.
טל בעט בה שוב, ויערה התיישבה. “שום דבר.”
“אני שמחה לשמוע, ” אמרה צופית, אבל לא נשמעה שמחה. “מי יכול לתת לנו דוגמא לזימון סערה?”
כמעט כל הידיים התרוממו. צופית סקרה אותם בשביעות רצון. מבטה עצר על התלמידה במושב הראשון, בדיוק מולה. “כן, חבצלת?”
חבצלת מתחה את גווה הזקוף ממילא. “כי סערת עלי,” אמרה, מדגישה עכל הברה בתנועה קטנה של ראשה. “סערה בסיסית. רוח, גשם, ברקים ורעמים, אפשר גם ברד או שלג, אבל לא חייבים.”
כך נפתח ספר הפנטזיה “אגם הצללים” שכתבה רוני גלבפיש ושניתן לכנותו בשם ההיסטורי – “הפנטזיה הישראלית הראשונה.”
כמו ילדי גם אני חובבת ספרי פנטסיה. כשקראתי בשקיקה את ספרה של גלביש הבנתי מה היה חסר לי – שמות ישראליים, נוף ישראלי והתייחסות לדרמה המקומית.
השמות מצוינים כבר בפתיחה, יערה, חבצלת, צופית, טל ותמר –– כל אלו, ואלו שיצטרפו אליהם מתהדרים בשמות ישראלים נפלאים, מלאי משמעות ועומק.
בפתיחה נרמז כבר משהו מהשימוש הגאוני בשירה כלחשי כשף – אלו שכתבו “תמימים מוכתמים” שמתגעגעים לכשף – איזו הגדרה נפלאה לאוהבי השירה! אכן, לו יכולנו לעוף כמו יערה ותמר… אולי לא היינו כותבות שירה….
הנוף וזירת ההתרחשות הגאוגרפית שאין כמותה בשום מקום אחר בעולם –הרמה הבזלתית הנוקשה, רוג’ום הפראי, הכנרת המתוקה, הירדן וים המלח –כל אלו מככבים בספר, על כל הקונוטציות ההיסטוריות שצפונות בהם, חושפים את הדרמה של המים המתוקים והמלוחים, והמאבק הצברי – בין פראות, מרדנות, חוצפה לבין כוחות המתיקות, הסדר הטוב, השמירה על הקיים וטיפוחו. אלו צמאים למים ולפוריות, אלו משתוקקים לעוף. שני החלקים רוצים למצוא מאזן כוחות הוגן יותר. הם ינסו להלחם, אבל הקסם הוא שיתוף פעולה….
יכולתי לכתוב עוד ועוד, אבל אסיים בכמה בקשות לספר הבא:
יותר לחשי כשף מהשירה, להארי פוטר היו כל כך הרבה! אפשר גם כאן להגזים ולהטעין שירה בכשף, שנעוף, נסעיר, נתמיר ונתחיה דרכה.
אל תעצרי במכשפה מעין דור – לכי למרים שהבאר שלה טבעה בכנרת, לכי לאשת לוט שנשארה להמליח את הים, אולי אפילו קודם – לתושבי המקום העתיקים יותר ולטקסי הירח שלהם… בציר הזה הרי התרחשו אירועים מכוננים! והוא באמת מלא קסם וסוד, מלוח ומתוק כאחד.
לאתר של רוני:
http://gelbfish.com/