כיווני מחשבה

היום רצנו 6 קילומטר לתוך היער, האוויר היה רחוץ ונפלא, היער ירוק והכלניות אדומות. לוקח לי זמן ממש להתעורר ולהתחמם ורק אחרי חצי שעה כשהתחלנו לחזור בכלל היו לי מחשבות, זה הופיע בצורה כל כך מושלמת שהצטערתי שאני לא יכולה לכתוב את זה ישר מהמוח למחשף. <המחשב המכשף>
אז אני שעה ומשהו אחרי הרגע ההוא וזה לא כל כך קריסטל קליר, אבל בכל זאת נעשה ניסיון. המחשבה היתה על הקשר בין גוף ונפש. איך רעיון מוליד רגש ומוליד משהו גופני. אם אני מתחילה לחשוב בצורה מסויימת, נגיד כמו שקרה לי לפני שנה – למה שלא ארוץ? מה הבעיה בעצם עם ריצה, המחשבות יש להן חיים משלהן הן מתחילות ליצור “גוף” מחשבות שסובב סביב הנושא ומתפתח, ואז מגיע גם רגש – מדחייה עמוקה מהרעיון לרוץ עברתי לשעשוע, לסקרנות, להשתאות ואז הגיעה שמחה מעצם העובדה שאני בכלל חושבת לרוץ. ועדיין לא רצתי… ואז הגיעה ההזדמנות לרוץ והייתי במקום שהיה מוכן לנסות. עכשיו אני רצה כבר כמעט 9 חודשים והגוף שלי כבר מכיר את התחושה. עכשיו אם יש לי רעיון שאני לא רוצה לרוץ, הגוף שלי ימחה. הוא ישלח מסר ש”הי, אני רוצה אנדומופרינים” וזה יקרא לרגש המתאים ולרעיונות המתאימים.
אז מה אני אומרת, שיש כיוון אחד מהרוח אל הגוף – מהרעיון לביצוע ויש כיוון שני מהגוף אל הרעיונות ושניהם עוברים בממלכה המורכבת של הרגשות.
טוב, זה לא בדיוק דומה למה שהבנתי בריצה הבוקר, אבל היה שווה לנסות.