ה-29 בספטמבר הוא חגו של המלאך מיכאל. מיכאל, הלוחם הקוסמי הגדול, שמניף את החרב שלו אל מול הדרקון ובכוח החוכמה והאומץ שלו מגן עלינו בני האדם מהשדים והדרקונים שמבקשים את נפשנו.

כמה נוח.

תמיד נעים לחשוב שיש מישהו שעושה את העבודה השחורה הזו עבורנו, מגן עלינו מאויבים ושומר עלינו. וכך, עוד ועוד לוחמי חופש, שוחרי צדק, ויודעי האמת נעים בעולם בתחושת שליחות טהורה ומחסלים דרקונים, עורפם את ראשיהם, חופרים מנהרות, מיצרים טילים, תוקפים, משמידים ומטהרים.

ותמיד הדרקון הוא בצד השני. תמיד האויב נמצא מחוץ לעצמי, וכך מפוצלים ומנותקים הכוחות הטובים מהרעים, זה ממשיך בעשיית הרע וזה ממשיך בעשיית הטוב וכל אחד חושב שבעצם הוא הטוב והמיכאלי, כמו האלוהי והשני הוא הרע והדרקוני.

אוף, נמאס מזה.

כשמסתכלים לזירה הפנימית הנפשית – קל יותר להבחין בבעיה. אני רואה את הכוחות המיכאלים המטהרים בתוכי, הם נרעשים מכל אמירת שקר, חודרים בכוח האמת את החושך ומבקשים להאיר ולהעיר את כל המפלצות שבתוכי ולהרוג אותן, רצוי כשהן רק בקעו מהביצה. אני גם מזהה את הדרקונים, הם כאילו מסתתרים בחשיכה, אבל האש שלהם בוערת טוב טוב. הם כועסים, הם רוטנים, מתמרמרים, ואם הם יכולים הם מנסים לתקוף חזרה. המלחמה הפנימית הזו לפעמים מתישה יותר מהחיצונית. שם בחוץ, אני יכולה להשליך את כל מה שרע על אדם או מצב אחר, אבל בתוכי?

הי זו אני, רחמים!

אני מספרת לעצמי שהדרקון שלי בעצם רוצה רק להתבטא, אני מבינה מה עומד מאחוריו ואני בסך הכל רואה צורך לא מטופל, עלבונות ישנים, דפוסי התנהגות לא ראויים, רגשות מודחקים שגדלו בחשיכה ומשחירים עכשיו כל חלקה טובה, הורסים את הביטחון, את האמון הפנימי. חבר’ה אני אומרת להם במיכאליות מודרנית – תתבגרו בבקשה! אתם משבשים כאן את החיים. הי את, שרוצה שהכל יהיה נעים ונחמד, אני רואה שאת מחביאה דברים מתחת לשטיח, הם גדלו מאד והם מסכנים פה את ממלכה. לא עדיף פשוט להגיד את מה שכואב לך? ואתה, שפוחד שאתה בעצם לא כל כך מלא כוח כפי שאתה, ראית מה נהיה מהפחד שלך? לא עדיף לומר שאתה לא יודע ולא בטוח, במקום לירוק אש לכל עבר?

המאבק המיכאלי הוא גם בזירה הפנימית וגם בחיצונית, אבל אי אפשר לנהל אותו רק כאן או רק שם. אם רק מחצינים אותו, זה מרגיע לכאורה, אבל הורס את הממלכה הפנימית, מצד שני אם רק עושים עבודה פנימית, הבחוץ נראה כמו שדה קרב.

בספר ג’ים ונהג הקטר, מציג מיכאל אנדה, (ידעתם שהוא היה מורה וולדורף, נכון?) את דמותה המרושעת של גברת תותבת הדרקונית. היא חוטפת ילדים מכל העולם ומלמדת אותם בכיתתה (מייצג את הכוחות המיכאליים של האינטליגנציה הקוסמית, אבל בנפילה). כשג’ים מחליט לא להרוג אותה והוא קושר אותה ולוקח אותה איתו לסין, קורה נס – מסתבר שדרקון שהכנעת ולא הרגת, הופך להיות דרקון פז – דרקון של בינה שיכול לייעץ ולענות על כל שאלה (מייצג את כוחות המיכאליים שגברו על הדרקון).

צריך אומץ להכניע, להיות סבלניים, לטפל בדרקונים הזועמים עד שישתנו ויהיו ליועצים חכמים, אבל כשזה קורה, ובכל פעם שזה קורה, בפנים או בחוץ – מתחולל ריפוי אמיתי, גם לנו וגם למיכאל.
.