ניקולאי ואסילייביץ גוגול נולד  ב-20.3. 1809 בעיר סורוצ’ינצי באוקראינה. אביו ואסילי היה אציל רוסי בעל אחוזה קטנה, ואמו מריה היתה בת 14 כשנישאה, ואת ניקולאי, בכורה ילדה כשהיתה בת 17 אחרי שלוש הפלות. גוגול היה ילד חולני ומופנם, וכל בני משפחתו חרדו לשלומו ונהגו לפנקו מתוך חשש לחייו. בהיותו שרוי לבדו בגן ביתו היה שומע קולות, ושעות של אימה וביעותים היו באות עליו. יחד עם זאת היה קולט בקרבו את רשמי הטבע של אוקראינה, את תכונות עמו וסביבתו, ורשומים אלו הטביעו חותמם על כל יצירתו.

כמעט בן 13 נשלח גוגול ללמוד בפנימייה, לאחר שנה של דיכאון בעקבות מות אחיו הצעיר ממנ בשנה. גוגול לא מצא עניין אלא בספרות ובציור. כמה מן התלמידים הוציאו לאור כתב עת והעלו מחזות על הבימה, ובשני הדברים גם יחד נהג גוגול להשתתף בהצלחה רבה. גוגול פרסם כמה וכמה מאמרים בכתב העת, ביים כמה מחזות, אף שיחק בהם בעצמו וצייר את התפאורות.

בהיות גוגול בן 16 מת אביו ושנתיים מאוחר יותר בגיל 18 כתב את יצירת הספרות הראשונה שלו. עם סיום הלימודים נשא ביחד עם צמית משרת לפטרבורג בתקווה למצוא עבודה. הבירה קיבלה את פניו בחומרה רבה: יוקר החיים, חוסר העבודה, ומצוקה שלא הורגל בה קיבלו את פניו;

בגיל 20 פרסם תחת שם בדוי  פואמה אך לאחר שמתפרסמות שתי ביקורות קטלניות, הוא  ממהר לעבור בחנויות, קונה הפואמה ושורף את כתב היד. כזאת יעשה עוד שלוש פעמים ליצירותיו.

הוא נמלט לגרמניה אך חוזר כעבור שבועות מספר. זוכה למשרה קטנה וקושר קשרים ראשונים עם החוג הספרותי, מתרגם  וכותב. בגיל 21 החל עוסק בהוראה ומסר לדפוס את ספרו  “ערבים בחווה ליד דיקאנקה”, אף הוא תחת שם בדוי. הספר זכה להצלחה עצומה והוציא למחברו מוניטין, פושקין נותן דעתו על הסופר הצעיר ומסייע לו.

מאמצע שנות העשרים שלו שיקע עצמו בספרות בלבד וכתב יצירות רבות. בימים ההם והחל רוקם את פאר יצירתו: “נפשות מתות”.

עם מותו של פושקין נתגברה בגוגול ההרגשה שקיננה בו מנעוריו, כי הוא יעלה לגדולה וימשיך את פועלו של פושקין.

ידידיו התחילו חשים בו נטייה מוגברת למיסטיציזם. הוא הכין עצמו ליעוד חייו בתענית ובתפילה ואף וגזר על עצמו אורח חיים סגפני שמוטט את גופו החלוש בלאו הכי. בגיל 40 יצא למסע שתלה בו תקוות מיסטיות רבות לארץ ישראל ולמקומות הקדושים, וחזר למולדתו מאוכזב ומעורער כליל.

נפטר ב-21 בפברואר, 1852 בהיותו בן  כמעט 43 עשרה ימים לאחר שהעלה באש את יצירתו הגדולה.

הערת הביוגרפית: ניקולאי הוא בן בכור שנולד אחרי הפלות חוזרות ולכן בצל המוות, החרדה ונדרים מיסטיים. מוטיב זה חוזר בכל פעם שהוא “מוליד” משהו מתוך עצמו, הוא מלווה זאת ב”הפלות” חוזרות ונשנות, כמו הלידה והמוות כרוכים זה בזה. גם יצירתו הגדולה “נפשות מתות” עוסקת בחיבור בין היכולת להתחיות מתוך המוות והמתים. זו גם הסיבה שציר מרכזי בחייו קשור לגיל 21 ולידת יצירתו ספרותית ולגיל 42 – לידת האני הרוחי ומותו הארצי.