ב26 לאוגוסט שנת 1910 תרזה נולדה בשם אגנס בעיר סקופיה, במקדוניה, בת שלישית (אחרי שני אחים) להוריה הקתוליים, ניקולה ודרנפיל בוגאקסיו.
כשהיתה בת 8, נפטר בפתאומיות אביה שהיה מעורב בפוליטיקה המקומית, מספר שעות לאחר שובו מפגישה חשובה, לדברי בנו סבירות גדולה שהוא הורעל. כבר כילדה הוקסמה מסיפורי מיסיונרים ובגיל 12, כבר ידעה כי עליה להקדיש עצמה לחיים דתיים. החלטתה הסופית התקבלה כמה ימים לפני יום הולדתה ה-18, בעודה מתפללת בכנסיית המדונה השחורה והיא הצטרפה לקהילת נזירות אירית בשליחות מיסיונרית להודו.
בהיותה בת 20, נדרה את הנדר הראשון שלה. ובהיותה בת 27 את הנדר הסופי. במהלך 20 השנה הבאות היתה נזירה ואף מונתה לאם המנזר בהיותה בת 34.
בספטמבר 1946 בהיותה בת 36 קיבלה מסר מאלוהים שאותו כינתה “הקריאה בתוך הקריאה” ולפיו עליה לעזוב את המסדר ולחיות עם העניים. “בואי והיי האור שלי!”
שנתיים מאוחר יותר קיבלה היתר מהאפיפיור, לעזוב את קהילתה ולחיות כנזירה עצמאית. היא החליפה את בגדי הנזירה בסרי לבן מקושט בפס כחול. לאחר קורס רפואה קצר חזרה לכלכותה, ייסדה בית ספר מאולתר שהתקיים תחת כיפת השמיים, ובו למדו ילדים מחוסרי בית ועניים מאוד. תרזה אמרה: “אני רואה את האלוהים בכל בן אנוש. כאשר אני רוחצת מצורע, אני מרגישה שאני מטפלת באלוהים עצמו והולכת בדרכו. האין זו תחושה נפלאה?”.
באוקטובר 1950, בת 40 קיבלה תרזה את אישור הוותיקן להקים מסדר משלה שיטפל בעוני ויתמוך בחלשים. תפקידו של המסדר היה: “לדאוג לרעבים, הערומים, מחוסרי הבית, בעלי המום, העיוורים, המצורעים, כל האנשים המרגישים לא רצויים, המורחקים על ידי החברה ומבודדים ממנה”.
בשנת 1965, בהיותה בת 55, אישר האפיפיור להרחיב את פעילות המסדר לארצות אחרות. בשנת 1996 פעלו מעל 517 בתי סיוע במעל ל-100 מדינות, בתים המסייעים למעל מיליון בני אדם.
במהלך השנים הבאות היתה אמא תרזה לאישיות מפורסמת, היא זכתה לפרסים רבים ובהיותה בת 69 הוענק לה פרס נובל לשלום. לאחר קבלת הפרס, נשאלה האם תרזה “מה אנו יכולים לעשות כדי לקדם את השלום בעולם?” תשובתה הייתה: “כל שעלינו לעשות הוא לחזור לבתינו ולאהוב את משפחתנו ומכרינו”.
בשנת 1983, בהיותה בת 73 בעת ביקורה ברומא לשם פגישה עם האפיפיור, לקתה בהתקף לב ראשון. במהלך השנים הבאות סבלה מלבה וכן מבעיות שונות. ב-5 בספטמבר אותה שנה הלכה לעולמה, תשעה ימים לאחר יום הולדתה ה-87
לאחר מותה החל הותיקן בתהליך של הכרה בה כקדושה. במקביל פורסמו כתביה ומכתביה מהם עלו הספיקות ומאבקי האמונה שלה לאורך השנים והתעקשותה להמשיך בדרכה, למרות רגעי חשיכה רבים.
הערת הביוגרפית: אביה של תרזה היה ככל הנראה איש בעל השפעה גדולה. כשהוא מת, בהיותה בשנתה התשיעית, תרזה מתעוררת לעולם הרוח ושליחותה מתגלה לה. עד גיל 36, תרזה מונחית בצורה ישירה וברורה בדרכה. כשההנחיה של “האב שבשמיים” היא ללכת בדרך עצמאית משלה, היא מצייתת והופכת להיות גורם משפיע ומוביל בעולם למען הסובלים. ככל שאני מבינה מבין הדברים, היא עושה זאת בעשרות השנים עד מותה, מתוך אובדן ההנחיה האבהית של עולם הרוח. עליה להמשיך לצעוד, בכוחותיה שלה, תוך שהיא כואבת את אובדן האור ופועלת למענו.