מחשבות על החיים לסוף השבוע

את הקטע הבא כתבתי לפני 14 שנה, הבכור שלי שעליו מסופר היה אז בן 13!

 ברגעים אלו “שוקולד פנדה”- החלום שלו מתגשם והוא הגיע ל-180 אלף ₪ בקמפיין ההדסטרט שלו ושל אליה, בת זוגו המתוקה –  600% אחוזים יותר ממה שחלמו עליו.

אז שתדעו, בראשית היתה ריבה

הכל התחיל בשני קילו של תפוזונים סיניים, שנקטפו בשבת. אחרי שהם שכבו כמה ימים במחסן הבכור הביא את מתכון לריבה, רכש סוכר והחל לקצוץ, לערבב ולבחוש. בשלב הבחישה, עלה הרעיון למכור ריבה וכמו שדובר בכסף, הגיעו ילדי השכנים לעזור.

הסתכלתי עליו בחיוך, כשהוא מנסה לתמרן בין הרצון להישאר ביחסים טובים עם השכנים ובין הרצון להרוויח כמה שיותר כסף מפרי יוזמתו.

אחרי שהריבה היתה מוכנה והצנצנות נרחצו, הכינו הילדים מבד הסדין הקרוע של סבתא מוריה ז”ל
מכסי בד פרחוניים, הכינו תוויות מצוירות ויצאו למכירה ליד המכולת, שהסתיימה ברווח נאה.

זה המשיך במבצע ריבת התות. הילדים, בשלב הזה כבר היו הרבה יותר ממה שיכולתי לספור, חתכו, זרקו, ניקו, בישלו וערבבו ואפילו אספו 32 צנצנות ריקות מבתי השכנים.

בזמן שהריבה התערבבה, הם דנו ברווחים הצפויים, באופן החישוב של המחיר, בכדאיות העניין ובשיתופי פעולה עסקיים לעתיד. מצאתי את עצמי מסבירה להם על תמחיר, על ייצור לעומת שיווק ומכירות, על חלוקת תפקידים, על שכר מינימום ועל יזמות – אותה יכולת מיוחדת לצוד רעיון, ללכת עליו בגדול ולרתום לביצועו אנשים נוספים.

יזמות – חייבת לצידה אנשי מעשה. קשה יכול לחשוב על רעיונות טובים כשאתה בדיוק משרה צנצנות באמבטיה.

יזמות היא הרבה פעמים הדבר הראשון שאנשי המעשה זורקים הצידה. יאללה בסדר, הם אומרים, הבנו את הרעיון, אם אתה לא עוזר לנו בביצוע, תלך מפה. גם היזם, מאבד עניין, אחרי שהרעיון הושלם הוא כבר עם רעיונות חדשים, מחפש פרחים אחרים, רועה בשדות אחרים, רק תנו לו לעוף ואל תקצצו את כנפיו.

זכרו, בכל פעם, שאתם משתמשים בפירותיו של המעשה היזמי – מדליקים חשמל (היי אדיסון), מתניעים את המכונית (מה נשמע פורד?), מדברים עברית (אליעזר הכל בסדר?), או סתם עובדים בשגרת חייכם, שפעם היתה חלום של מישהו, תנו רגע של כבוד, רגע של הכרה, זה בדרך כלל כל מה שהם הכי צריכים (אחרי הלחם, ריבה כבר יש להם).

<נכתב ופורסם, נשבעת לכם! ביולי 2001>