את ספור חייה כתבה פנינה תלמי עבור ניניה שעדיין לא נולדו:

.. אני עוד לא מכירה אתכם, כי אתם עדיין לא כאן, כתבה, אבל אני אוהבת את כולכם, פירותי ושורשי לעתיד ובשמחה חולקת איתכם את סיפור חיי.

פנינה היתה ילדה קטנה כשפרצה מלחמת העולם השנייה והיא, אביה ושני אחיה ברחו אל היער והסתתרו בו. בלשון קולחת וציורית היא מתארת את החוויות של ילדה קטנה, רעבה ומלוכלכת ששורדת ו”מנצחת” את המלחמה.

בחלקו השני של הספר כותבת פנינה מכתבים לאביה שנפטר ביער כשהיתה בת שבע, היא מספרת לו על החיים שלה, נזכרת בזכרונות הילדות ומתייעצת איתו. לפעמים הוא עונה לה בחוכמה ואהבה ומלווה אותה במסע החיים.

את הספר מלווים ציוריה ואיוריה של פנינה, אמנית ומטפלת באמנות, וביחד איתם אפשר להכנס ליער המפחיד של הילדות ולצאת בשלום….

לקרוא על תהליך יצירת הספר – אפשר כאן