אז מי אני? לולב? אתרוג? ערבה? הדס?

כולנו חושבים שבעצם אנחנו אתרוגים, שיש לנו גם טעם וגם ריח, גם למדנים ומבינים וגם פועלים ועושים. קל לנו לראות מיד את הלולבים והערבות שמסביבנו, אלו שאין להם טעם וריח או שאחד מהשניים חסר להם.

על טעם וריח

אומרים שאנחנו יכולים לזהות אלפי ריחות שונים. אנחנו נושמים ומריחים כל רגע. ריח נעים ואהוב גורם לנו לרצות להתקרב, ריח רע גורם לנו להתרחק ולעצור את הנשימה. באמצעות חוש הריח אנחנו יודעים מי מוכר ומי זר, מה מסוכן לנו ומה בטוח, מה בריא ומה לא. זהו מנגנון הגנה חשוב ששומר עלינו ומאפשר לנו לחוש בטוחים.

אנחנו אומרים “יש לו חוש ריח” ומתכוונים לאדם שמתמצא ומבין. “זה מריח לא טוב,” אנחנו אומרים ונזהרים מעסקה, מאדם או ממאכל.

מה מריח טוב בחייך? מה מסריח?

חוש הטעם חיוני כדי להבין מה מזין ומספק אותנו. תינוקות מעדיפים את הטעם המתוק, אך עד מהרה, הם יפתחו טעם בהתאם למה שיטעימו אותם. אם נפתח טעם טוב – נוכל לחוש מה מתאים, ראוי והרמוני.

חוש הטעם הנפשי מכוון אותנו למה שמספק ומזין אותנו. עלינו למצוא את טעם החיים, את המשמעות שלהם.

מה טעם החיים שלך? מה מספק אותך? איזה טעם לא מוכר מסקרן אותך?

אם לחזור לארבעת המינים:

לאתרוג יש טעם וריח – פירושו שאני מבינה מה נכון וראוי וגם עושה זאת. האתרוג מסמל גם את הלב האנושי ואת חוכמת הלב – שבה מתחברים הבנה וחוכמה לעשייה ואהבה.

מה הבנתי ופעלתי מתוך ההבנה הזו? למה יש טעם וריח עבורי?

ללולב יש טעם ואין ריח – לא הבנתי, אין הסבר,  אבל אני עושה את הדבר הנכון והמתאים (מטעים?), שנובע מהרגליים, מהבטן, ללא הסבר. הלולב מסמל את עמוד השדרה של האדם, את המערכת ההפעלה שאינה מודעת לנו.

מה עשיתי טוב בלי להבין בכלל? לאן לקחו אותי הרגליים בלי שאבין בכלל?

להדס – אין טעם אבל יש ריח – הבנתי, ראיתי, אבל אין טעם לעשות שום דבר. זוהי חוכמה שרק מתבוננת, סוקרת, לומדת ומנותקת מהרגש והמעשה. ההדס מסמל את העיניים, שרואות וקולטות מידע אבל משאירות אותנו פסיביים (כמו לקרוא משהו חכם בפייסבוק?)

מה אני מבינה ורואה שעוד אין לי מושג מה לעשות בקשר אליו? מה מריח לי טוב ואני לא יודעת איך להתקרב אליו? מה מסריח ואני לא יודעת איך להפסיק לטעום ממנו?

לערבה – אין טעם ואין ריח. אין לי מושג ירוק מה קורה פה ואין מה לעשות.  ביננו – ברוב המקרים זה ככה – כל כך הרבה דברים פשוט אין לי מושג מה קורה בהם ושום חשק לעשות משהו…. הערבה היא מצב ניוטרל. זה לא מצב רע, זה לא הכי פחות. זה אנושי לא לדעת הכל ולא לפעול בכל התחומים. אפשר לישון, לנוח קצת בתוך מצב “ערבה”, עד שמשהו יצוץ. זו שתיקה (והערבה מסמלת שפתיים) שמתוכה משהו יכול להיוולד, להתרחש.

 איפה אני “ישנה”? מה אני לא מבינה? 

וכולנו ביחד – ישות אנושית אחת על חלקיה הערים, הישנים, הפועלים והמבינים. ולא רק ישות אנושית אחת, אלא באמת ישות קהילתית אחת, חלק משלמות גדולה אחת שכרוכה יחדיו.

חג סוכות שמחה

רוצים לקרוא עוד על סוכות? בואו לכאן