מצרים שלי – מבטים, חיוכים מסוימים, מניירות, הרגלים, דפוסי התנהגות קבועים, כאלו שמביאים לך את ההרגשה הזו של 'הו לא שוב פעם?' לא שוב אותו עניין…
חפצים – אינסוף חפצים שבלעדיהם אני חושבת שאני לא יכולה והם כבר חלק מזהותי, נושאים איתם את עברי ואת טעמי, מתעדים את ההעדפות המשתנות שלי לאורך השנים.
אנשים – מכרים, ידידים, חברים, משפחה וכן גם האויבים, חורשי הרע, החייבים ואלו שנשארתי חייבת להם. כל אלו אוחזים בי להישאר במצרים שלי ובעיקר דרך הציפיות שלהם ממני והדעות שלהם עלי, שבונים את מי שאני חושבת שאני.
הבית – השורש שלי באדמה, ארבעת היקרות שלי בעולם, שבתוכן המרחב הפרטי שלי, הכלא שלי, המפלט שלי, הביטחון הקיומי והאזיקים הכובלים. לאן אלך מכאן?
הגוף – הירוק והצהוב, הפרחים המסוימים, עץ האלון, הגבעות הרחוקות, הרוך או הקושי שבנוף, השפע או הצמצום שמעצבים מבחוץ את נפשי, ברוח הגיאוגרפיה הפיזית שאליה אני קשורה.
העבודה שלי – הייעוד, הקריירה, הפרנסה – לא משנה באיזה שם אקרא לה – שהיא הזהות שלי, האופן בו אני ניצבת בעולם, האופן בו מכירים אותי, הדרך ששבה המהות הפנימית שלי יוצאת החוצה.
אני עצמי – גופי, על כל הרגליו הטובים והרעים, על הגנטיקה שלו, על הדברים שהם שלי נטו. האופן שבו הלב, העיניים, העור, השיער, הראש, הברכיים, הרגליים, מה שבינהם, הבטן, הכבד, הריאות – יודעים לפעול לפי סוג מסוים של התחייבות קודמת. יוצרים יתרונות, מגבלות, יכולות, אפשרויות ומעל לכל עבדות שאין דרך לצאת ממנה.
בכל דור ודור מחויב אדם לראות את עצמו כאילו הוא עצמו יצא ממצרים.
ממצרים שלו.
כי בכל אחד מאתנו מסתתר משהו שהוא מעל ומתחת לכל הדברים שמניתי קודם לכן ועוד הרבה שניתן להוסיף. משהו היכול להתגלות רק מחוץ למצרים – מחוץ לשכבת הנוחות, מחוץ למים הטריטורייאליים של זהותו. משהו שניתן לחוש בו לעיתים, אך בלתי ניתן להכירו, אלא אם יוצאים לחופשי.
ברוחנו אנו חופשיים, גמישים, כל יכולים ורוחנו היא זו ברצותה יכולה הלוציא אותנו ממצרים – מכל הדברים שכבר פג תוקפם, שמגבילים את יכולתנו, עוצרים את חירותנו ומצרים את צעדינו.
כל אותם הדברים שבלעדיהם איך נוכל? שעצם המחשבה על העדרם גורמת לליבנו להצטמצם, לכאוב ולדאוג. ובוותרנו עליהם, בשלחנו את עצמנו ממצרים, בזמן הנכון ורגע אחד לא לפני כן, אל המדבר הבלתי מוכר, אנו יכולים להרחיב את צעדינו, להביא אלינו פשטות וקלות ועושר שלא חלמנו שייתכן. הם מביאים אלינו את עצמנו.
ורובנו, כדי לצאת ממצרים, נאלצים ואנוסים לעבור דרך עשר המכות ולפחות, עד שנתרצה ונעזוב, נשחרר את מה שצר ומצר, נשלח את עצמנו לחופשי, ונצא לחרותנו.
והחירות – מדבר של אפשרויות חדשות עומד ומחכה לנו בפשטות ובקלות. שם, מחוץ למצרים שלנו.
ובצאתנו, יהפך הים ליבשה ודרך שלא היתה שם קודם לכן תתגלה לנגד עיננו.