מיכל בר-און התקשרה יום אחד והתעניינה בעריכת כתב יד.
“תשלחי אלי” עניתי את התשובה הקבועה שלי. מי שהתנסה יודע שאני לא רק מבקשת לשלוח, אלא גם מגיבה ואפילו די מהר.
הפעם לא ידעתי מה לומר. התענגתי. כתבתי למיכל: אבל זו שירה ושירה אני לא יודעת לערוך…. הכל כל כך מדוייק…
הרגשתי יראה ונרגשת ולא כשירה מול הכתיבה המדוייקת והרוחנית. מה יש לי לעשות כאן? חשבתי והידיים העורכות שלי רעדו…
מיכל ואני נפגשנו והתאהבתי. זה כנראה לא קשה, היא תעשה את זה גם לכם… שמעתי מה היא רוצה לעשות עם הספר, ראיתי אותו לנגד עיני, נשמתי עמוק והתפללתי לפית העורכים שתנחה אותי.
רצינו להוסיף, להסביר, לתרגם חלק מהטקסטים ל”מדוברת”, אבל הספר לא רצה, התעקש להיות מי שהוא – נקי, כתוב בתדר מסוים למי שאוהב, ומי שיבין – יבין.
אחר כך הגיע שלב העיצוב והתקיימה ישיבת קונספט באחד מבתי הקפה המובילים בטבעון שאליה הגיעו הצלם טל גליק והמעצבת הגרפית רחל אבידור. מיכל הובילה את הצוות הנבחר שלה בעדינות אבל מתוך ידיעה פנימית שהטוב ביותר יתרחש, ואני נהניתי מסיעור המוחות והחשיבה היצירתית, ולקחתי את תפקידי כמגינת הטקסט והנראות שלו.
זו הסיבה שאני מתעקשת להפיק את כתב היד שאני עורכת, כדי שהצורה תתאים לתוכן. הרבה פעמים התוכן חשוב למחבר יותר מאיך זה ייראה – אבל זה לא באמת כך. הצורה חשובה לא פחות. כאן מיכל הביאה איתה איזון בין צורה לתוכן שהוציא מכולנו את הטוב ביותר.
התלבטנו בגודל הספר הנכון, בסוג הפונט, בגוון התכלת המדויק, במילה כזו או אחרת והכל בהקשבה, בשיחה וברוח חופשייה ויוצרת.