נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • בית לחכמה נשית מתחדשת
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • בית לחכמה נשית מתחדשת
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
לא. באנו. ליהנות.
ראשי מחשבות על החיים על מה אני חושבת כשאני רצה לא. באנו. ליהנות.

לא. באנו. ליהנות.

18 במרץ 2013 6:07 אין תגובות נועה ברקת

ההחלטה הסופית לרוץ 10 ק”מ התקבלה שבוע לפני המירוץ עצמו. בהתחלה נרשמתי ל-4.2 ק”מ, קצת צניעות, בחורה בגילי שרצה רק כמה חודשים, ושאף פעם לא רצה בקבוצה יותר גדולה מ-7 אנשים – יכולה בהחלט להסתפק במועט. אבל בזמן שעבר מרגע ההרשמה רצתי שוב ושוב מרחקים יותר גדולים מ-4.2, כמה פעמים 8 ואולי 9 והיה נראה לכולם וגם לעצמי ש-4.2 יהיה קטן עלי. ובכל זאת… שבועיים לפני המירוץ חליתי ובקושי הצלחתי לחזור לרוץ, אז כבר התעצבנתי על עצמי ועל מי שלצידי שדחפתי את עצמי רחוק מדי אל העשר.

שותה מים אחרי עם מדליה
שותה מים אחרי עם מדליה

בבוקר של המירוץ, אחרי לילה חסר שינה (חלומות שאני רצה במירוץ הלא נכון) כמעט ויתרתי סופית. הסיבה לוויתור הכמעט-סופי שלי היתה משהו שאני לא יכולה לפרט בדיוק, אבל היה לה קשר למראה החולצה…

הריצה עצמה היתה לא משהו…. היה לי חם, הרגשתי רוב הזמן שאני רצה לאחור, מה שהיה קשור בעיקר לעובדה שרוב הזמן עקפו אותי. לדעתי הצלחתי לעקוף רק איש אחד ואני מודה לו מקרב הלב על כך. גם את הזמן שהשגתי אני לא מתכוונת לפרסם ברבים. יש גבול. אמנם לא הגעתי אחרונה לקו הגמר, וגם הגעתי אליו , אבל בכל זאת – רצתי המון זמן! אני חושבת ש-10 ק”מ בתל אביב הם כנראה יותר ארוכים מאשר בגליל.

שמחתי לסיים ולהבין שאני בחיים. זה באמת היה רגע גדול! לדעתי אפילו הרמתי את הידיים, בטח לפחות איזה עשרה ס”מ שזה כל מה שיכולתי. לצערי לא נקלטתי באף מצלמה, לא על קו הסיום, לא על קו ההתחלה ולא בשום מקום. מזל שבדרך חזרה, בעלי שיחיה עצר צלם.

אם מישהו היה עוצר אותי באמצע הריצה ושואל אותי מה שלומי לא היה לי באמת מושג. כנראה שאני אחת מאלו שאם הייתי מתייבשת הייתי מתה לפני שהייתי שמה לב. למזלי שתיתי כל הזמן. יכול להיות שבגלל זה גם תקדמתי כל כך לאט? לא היתה תחנת מים אחת שלא עברתי בה וסחבתי עוד ליטר מים עלי (תזכירו לי בפעם הבאה שחגורת מים זה לא הדבר הכי נוח בעולם, איך מגיעים לבקבוק שמאחורה?)

וזהו. אחרי הסיכומים, ועדות הבדיקה האישיות שמיניתי לחקר האירוע ושקבעו ש”לא באנו ליהנות” זה ההנאה החדשה, אני מתרגלת לחיים בלי יעדים ברורים. נראה כמה זמן יעבור עד הקריז הבא

עם בעלי היקר
עם בעלי היקר
מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים משולחן העורכת נובמבר נוע תנוע סיפורה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרים ספרים שערכתי סתיו עונה לעונות פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מי את מרים?
  • בחלומות – הצעה 5 לכתיבה
  • תּֽוֹלְדֹ֥ת – הצעה 4 לכתיבה
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס