הסתיו ואיתו ראש השנה, הם סיום מעגל. מעגל ענק של זריעה, גידול, צמיחה וקציר, הן בטבע והן בכל תחומי החיים האחרים. כשאנחנו מסתכלים על מה שקצרנו, הרי שבקצה המעגל נוכל לאתר בקלות רבה את הזרעים שידינו האישית או הכללית זרעה.
המעגל נמשך, הוא אינסופי, אבל עכשיו מתחילה עונת זריעה חדשה.
האם השדה שלנו מוכן? האם הוא נקי? חרוש? מזובל? בדיוק כמו שמכינים שדה אמיתי, כך גם את שדות הפעולה והנפש שלנו יש להכין, במיוחד אם בכוונתנו לגדל גידולים מיוחדים וטובים, שהרי גידולי בר ועשבים שוטים אינם זקוקים לפינוקים מיוחדים, לתשומת לב יתרה או לטיפוח. את רגשות הפחד, קנאה, הזעם, השנאה והאלימות הנובעת מהם אין צורך לטפח במיוחד. אלו הם רגשות אינסטנקטיביים, רגשות בר, שמתעוררים בכל פעם שאנו חשים את עצמנו מאוימים או לחוצים לפינה. את הרגשות המעודנים יותר, של אהבה, מחילה, הבנה ופיוס, יש לטפח תמיד, הם רגישים וחלשים יותר.
ומה יהיו הזרעים אותם נזרע השנה? מה אנו רוצים שיקרה, במישור המשפחתי, האישי והלאומי? מה אנו רוצים להגשים השנה, לקצור ולקטוף?
ראש השנה יכול להיות קצת יותר מארוחת חג ומתנות, הוא יכול להיות עת זריעה, עת חלומות שבה נאמר לעצמנו בגלוי מה אנחנו רוצים, על מה אנחנו חולמים?
זה אולי נראה פשוט ברגע הראשון, אבל מיד לאחריו אנו עלולים לגלות ששכחנו את החלומות שלנו ושאין לנו מושג אמיתי מה אנחנו באמת רוצים. אנחנו אומרים כלאחר יד: שלום, בריאות, פרנסה, אהבה, אבל כשאנחנו מתבקשים להגדיר, להפוך את הסיסמאות לזרעים אישיים שלנו, אנחנו פשוט לא יודעים.
וכשאנחנו לא יודעים, השדה שלנו נשאר ריק, וזרעים אחרים, שאין להם דורש יצמחו בו.
לפעמים אנו פוחדים, אולי בגלל האימרה שהזורעים בדמעה ברינה יקצורו. אולי אנו פוחדים מהדמעות האלו שהן נחלת הזורעים. אבל זה לא תמיד הכרחי והרבה דברים טובים צומחים ועולים דווקא מזריעה שמחה, שיש בה הרבה צחוק והנאה. ובהחלט אנו יכולים לזרוע ולקצור ברינה.
אז בואו נדע. בואו נעז לדעת מה אנו רוצים ובערב ראש השנה, בזמן שכוחות הטבע מפנים את השטח להתחלות חדשות, נשים בשדות חיינו את זרעי חלומותינו.
ספטמבר 2001