המים הם היסוד הנשי ביותר בטבע. המים מכילים, זורמים, חודרים עמוק, רכים, מלטפים, ממיסים. המים הם הנפש של הטבע – הם שקטים, גועשים, עמוקים או רדודים. מצב רוחם משתנה ללא הרף, וכמו הנפש הם נמצאים בתנועה מתמדת. מכעס לכאב, מעצב לשמחה, מיאוש לתקווה.
המים מחיים. בכל מקום שאליו הם מגיעים הם מפרים, נותנים חיים, כמו האישה, כמו האלמנט הנשי שנמצא אצל הגברים.
בכל פעם שאנחנו נותנים מקום לנפש שלנו, לאלמנט המים שבנו, לנשיות שלנו – אנחנו יכולים לפגוש את העולם ברכות, בקהלה והכלה. אנחנו יכולים להכיל בתוכנו את האחר – יהיה שונה מאיתנו ככל שיהיה. אנחנו זורמים בנתיב שלנו מתוך התחשבות בגדות ובגבולות, אבל בזרימתנו אנחנו משנים את הגדה כל הזמן, וגם אם זה נראה כמו נתיב מפותל, מתעקל ומסובך, בסופו של דבר אנחנו זורמים בנתיב הקצר ביותר האפשרי, בדיוק כמו המים, בדיוק כמו הנפש.
משה, שמוציא את עם ישראל ממצרים ומביא לנו את חירותנו, הוא אדם שמושפע מאד מהים, כמו גם מהנשים בחייו. בכל אדם יש משה שכזה – שיכול להוציא את עצמו לחירות – אם רק ניתן לו להיות מושפע מהמים.
כבר בשמו נרמז משהו ממהותו של משה – הוא נמשה מהמים, הוצא מתוך מי היאור, מתוך המים הקדמוניים. אם אתם מחפשים את משה שלכם – הפנו את מבטכם פנימה אל נהר הנפש שלכם – אולי הוא נש שם בתיבה קטנה, מחכה שיד אוהבת תמשה אותו ותהפוך אותו למנהיג, למביא חירות.
מאוחר הרבה יותר מוביל משה את עם ישראל אל שפת ים סוף. הוא מניף את מטהו וים סוף מבקע לשניים. העם החדש עובר בחורבה. אחר כך יכסו המים את המצרים – את אותם אלמנטים שמנסים להשאירנו בעבדות. משה, שהמים היו לו לעריסה, יודע את סודם ויכול לבקוע אותם, להסיג אותם לאחור, לשלוט בהם. כל אחד יכול לעשות את זה – לבקוע את ים הרגש, וליצור נתיב מעבר שבו יוכל לעבור לארץ חדשה, להתחלה חדשה.
ובמדבר, כשאין מים וצמא גדול משתרר, משה אינו מוותר. הוא נאבק בסלע ומוציא מנו מים. גם בכך אנחנו דומים למשה. אלמנט המים והאלמנט השני שבתוכנו, סגור מאחורי הסלע ענק, כבד וקשה. בואו נניף את מטה הקסמים שלנו ונגולל את הסלע הזה, כדי שיהיו לנו מים חיים ומחיים בארץ הזאת ובנפש של כל אחת ואחד מאיתנו.