נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • ספרים שערכתי
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
היום הכי קצר של השנה
ראשי חגים ומועדים בראיה ביוגרפית היום הכי קצר של השנה

היום הכי קצר של השנה מתקרב והולך אלינו, נר ראשון של חנוכה וכל כך יבש…

איפה הגשם שהתפללנו אליו בסתיו? שחיכינו והמתנו לו בתשרי וחשוון וטבת? הנה כסלו מגיע – החודש הכי חשוך של השנה – ואין גשם. בראשי עולה תמונה של הביצית המבשילה במחשכי השחלה, כמו זרע קטן תופחת ומשמינה כשזרמים חמימים של הורמונים טובים ורטובים משקים אותה, ואז – מגיע רגע שבו היא בוקעת מתוך הזקיק והשחלה ויוצאת לדרך חדשה. במחזור שלנו, החודשי – הרגע הזה קשור לימים שלפני הביוץ ולביוץ עצמו, במחזור של אמא אדמה – המחזור השנתי – הרגע הזה קורה בכסלו. זה הרגע שבבטנה מבשילים הזרעים החדשים שינבטו בחורף ויפרחו באביב.

ומה אם יבש? מה עושים כעת הזרעים בבטן האדמה ללא מי הגשם? איך יכול להתחיל מחזור בלי מים? איך יתכנו חיים בלי מים?

בדרך כלל, בזמן הזה, כשהאדמה נרטבת על לשד עצמותיה (עד כמה שזה קורה כאן בארץ היבשה במילא) ומתחילה להוציא מתוכה את העשב הירקרק החדש שלה – אני מרגישה שהלב שלי מתרכך ונפתח, ואני נושמת לתוכי את הירוק הזה שיש בו כל כך הרבה תקווה, בריאות וריפוי.  ועכשיו – מול האדמה הסדוקה – אני שואלת את עצמי – ממה נתרפא? איך נתחדש אם אין גשם ואין ירוק? מה יביא שוב את הרעננות, את התעוזה והמרץ שחורף טוב מביא לחיי אמא אדמה וגם לחיי?

ואני חושבת על גיל המעבר – שבו מפסיקות הביציות להבשיל ולבקוע ולצאת לדרך והשחלה מתייבשת והרחם מפסיק להצמיח רירית והשיל אותה. ויש לי מעט נוחם – כי גיל המעבר הוא הבטחה שכבנות אדם איננו תלויות רק בתהליכים החכמים של גופנו כדי להיות פוריות ומרפאות, אלא שאנו יכולות להפוך להיות כאלו בזכות עצמנו, בזכות מעשינו וכוונותינו. איננו חייבות להתייבש ביחד עם הגוף, אנו יכולות להמשיך להיות פוריות ביוזמות, רעיונות, יצירות, יחסים ויכולות להביא ריפוי בעצם נוכחותנו האוהבת.

שמעתי הבוקר את השמאנית קיישה מדברת על מה שאמא אדמה עוברת ועל התפקיד שלנו בני אדם בשינוי הזה.

אולי כל זה הוא בעצם גיל המעבר שלה? קיישה אומרת שכל מה שעלינו לעשות הוא להיות אהבה וללמוד לחשוב מהלב. היא אומרת שזה פשוט ואני מאמינה לה, כי זה רק מסובך למצוא את המקום הפשוט הזה – ואחרי שהוא נמצא – באמת פשוט להיות בו. וגם כל מה שצריך לעשות הוא פשוט וברור, ומתוך האהבה וההקשבה והכבוד – תמיד מגיע פתרון שהוא מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי לעצמי.

שיתוף
  • Facebook
חגים ומועדים מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

הרשמה לבלוג נוע תנוע

אישור ההרשמה בדרך, אולי הגיע לספאם, אז חפשי אותי גם שם

יורדת מהעננים
אמטיפוס ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים נוע תנוע סיפורה ספרי אומן ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מפגשי הראשון עם הפיות (עד כמה שזכור לי)/ יפעת מנטל
  • הפיות של יפעת
  • into the woods
הרשמה לבלוג נוע תנוע

בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס