נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • בית לחכמה נשית מתחדשת
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • בית לחכמה נשית מתחדשת
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
דקה דומיה
ראשי מחשבות על החיים דקה דומיה

דקה דומיה

8 באפריל 2013 5:55 תגובה אחת נועה ברקת

בעולם של קורבנות יש תמיד חלוקה של טובים ורעים. או שאתה נדפק או שאתה דופק, או שאתה חזק או שדורכים עליך, או שאתה תוקף או שאתה מתגונן. בעולם של קורבנות תמיד יש צד אשם וצד חף מפשע.

בעולם כזה, אם אתה לא קורבן, זה רק עניין זמני ומקרי. ברגע שתחלש, תחלה, תרדם בשמירה, מישהו כבר יעשה קופה על חשבונך, יסדר אותך או יהרוג אותך. מי שהיה פעם קורבן, מי שהתרגל להרגיש מאוים, מותקף, חסר ביטחון, מי שזהותו עוצבה תחת האימה של הקיום, תמיד יחשוש, יארוב, יסתתר. גם כשילדיו בטוחים במיטותיהם, הוא ידאג לכסותם, ישמח על המראה הארי של ביתו, ישמור דלת אחורית פתוחה.

כשהדברים יסתדרו לו כמו שצריך והצלחה פשוטה, ברורה ויציבה תגיע, הוא יחשוש שזו אחיזת עיניים, משהו אורב לו בחשיכה, שהגלגל יום אחד יתהפך. תמיד יהיה הרבה יותר ממה שהוא צריך, מפני שמחר לא יהיה.

בעולם כזה, אין מספיק לכולם. אין מספיק מים, אין מספיק מיטות בבית חולים, אין מספיק אהבה, אין מספיק אוכל, אין מספיק כסף, עבודה, בגדים, כבישים, גברים, נשים… תחברו לכם את מה שחסר לכם כרגע ותראו שאתם בטוחים שפשוט אין מספיק מזה בעולם.

בעולם כזה, בכל רגע נתון מישהו מנסה לחתור מתחת רגליכם, לקחת משהו ששייך לכם, לעקוף אותכם בכביש או בתור, למכור לכם משהו שאתם לא צריכים ולשכנע אותכם לעשות משהו שאתם לא רוצים.

תחשבו על האדם האחרון שהרגיז אותכם ותראו שהוא כנראה עשה משהו כזה.

אבל האמת היא שאנחנו לא קורבנות, וכל עוד אנו חיים, יש לנו אפשרות להיות חופשיים, בעלי יכולת בחירה, השפעה. בכל כך הרבה מקרים אנחנו יכולים לראות כיצד בחרנו להכנס למצב, ליחסים, למחלה, למלכודת שבה אנו בתפקיד הקורבן.

גם כשהנסיבות אינן בשליטתנו, יש לנו בחירה וגם כשהבחירה היא קטנה ולא מורגשת אלא רק מבפנים, היא עושה את ההבדל.

תמיד יש לנו אפשרות למצוא משמעות עמוקה, פנימית למה שאירע לנו ומתוך כך להפוך מקורבנות ל-

מה המילה שהיא ההפך מקורבן?

האם יכול להיות שבשפה העברית, שפתו של העם הנבחר והנרדף הזה אין למילה הזו הפך?

אז פעם ביום, פעם בחודש, פעם בשנה, אולי במשך דקת הצפירה, אני מבטיחה לעצמי לקחת נשימה עמוקה, להרפות את שרירי הבטן, להניח לכתפיים ולתת לעצמי להרגיש אחרת. מוגנת, בטוחה, שהכל נהיה כרצוני, שכל מה שמגיע אלי הוא לפי יכולתי.

אולי מתוך הרגעים האלו תיוולד מילה חדשה, מציאות חדשה לעם מיוסר. קיום אוהב ושלוו, משגשג ומצליח, שבו קורבנות יהיו רק אלו שעדיין, משונאמאם מה, שיבחרו בכך.

 

 

חגים ומועדים מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. אתי 14 במאי 2013 בשעה 9:12 הגב

    טוב, אני לא אעבור על כל מה שכתבת ואמר וואו למרות שזה אולי הדבר הנכון לעשותו. אז ממש וואו ארוך ומקיף ותודה על שאת מפסלת ומציירת במילים את התחושות הפנימיות והתובנות העמוקות שבאות אלייך מתוך תפיסת עולם רחבה ובריאה ו~ משתפת אותנו בהן. תודה תודה תודה תבורכי

השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מפת חיים משולחן העורכת נובמבר נוע תנוע סיפורה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרים ספרים שערכתי סתיו עונה לעונות פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מי את מרים?
  • בחלומות – הצעה 5 לכתיבה
  • תּֽוֹלְדֹ֥ת – הצעה 4 לכתיבה
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס