נועה ברקת
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
  • 0 פריטים0₪
  • עמוד הבית
  • עורכת ספרים
    • ספרים שערכתי
    • ספרי זיכרון
    • ספרי חיים
    • אנתרופוסופיים
    • ספרי-אומן
    • הריון ולידה
  • מי אני?
    • יועצת ביוגרפית
      • שאלות חיים
      • שער היעוץ הביוגרפי
      • ביוגרפיה
  • מה שאני כותבת
    • שומרת לילה
    • מחשבות על החיים
    • סיפורה
  • צרו קשר
בית ומדבר
ראשי מחשבות על החיים בית ומדבר
אין תגובות

עם ישראל נולד במדבר. בין שני מקומות, בין העבר לעתיד, בין הבית שנעזב לבין הבית שעדיין לא הושג. עם ללא בית. עם בין הבתים. עם נודד.

אפשר ללמוד מהדרך שבה עזבנו את מצרים, מבלי להביט לאחור, בלי לחשוב פעמיים, בצקנו עדיין לא החמיץ והים סוגר אחרינו על העבר. אפשר ללמוד מהדרך שבה נכנסו אל הבית החדש, הארץ המובטחת: המלחמות, האכזבות, היסורים. והרבה יש לומר על המדבר: ערש ההתהוות שלנו, המקום שנמצא בתווך, שבתוכו אפשר לחלום, להתאבל, להתמרמר, לקוות ובעיקר להיות במגע עם אלוהים.

והבית – הרי הוא עצמנו. גופנו. המעטפת הרחבה שלנו, שממנה אנו יוצאים ואליה אנו שבים. כל מי שמתבונן יכול לראות שלא פעם בעוזבנו הוא מצרים ולקראת שובנו הוא ארץ מובטחת. שלא פעם הקשיים הגדולים ביותר – העבדות, הסבל, המצוקה, הכלא, נמצאים בתוכנו, בתוך ביתנו ממש, ואילו מבחוץ, כשאנו מתמודדים עם קשיי היום יום הוא נראה לנו כל כך מבטיח, מנחם וחם.

ושמחת היציאה נמהלת כל יום עם תקוות השיבה ועם חרטות ותובנות המדבר.

איזה מתח היסטורי, איזה מתח אישי – האם העם הנבחר השב לארצו, יכול להביא אל ביתו, אל תוכו, את דברה אלוהים שהתקבל במדבר? האם הדפוס ההיסטורי שבו כדי להתפתח יש ללכת הרחק – אל הרים, מדבריות, ארצות רחוקות, אנו מתנגש שוב ושוב ועומד בסתירה לרצון לבנות בית, מקום שאליו נשתייך?

האם יתכן שמקור החיות שלנו הוא בכך שבכל פעם שאנו מסיימים לבנות את הבית שלנו, בכוחות יצירה מיוחדים ושופעים כל כך, מייד אנו רוצים להרסו? שהרי כשתקוות מתגשמות ושמלות בטון מולבשות וכוונות מושלמות, הן מתות עבור כוחות החיים. כל מה שיש הוא יצירה דוממת, שמכאן והלאה חלים עלייה חוקי התיישנות והתפוררות. האם יש דרך שבה אפשר להנות מחיבוקו של הבית ומנפלאות המדבר? שבה אפשר שיהיה לנו בית שבו נרגיש בבית? שבו נהיה אנו עצמנו, מופרדים, מוגנים, מובנים, בטוחים, בעלי זכות קיום, הגדרה וזהות? אבל גם מקום שבו נוכל להשיל את כל אלו – שבו נוכל להתהוות, לצמוח, להשתנות, להיות אחד עם הכל, ללא מחיצות? נדמה שעד שלא יחודש הדפוס הישן, עד שלא נוכל להביא את המדבר אל תוך ליבנו ואת הבית אל תוך המדבר, שעד שלא נוכל להביא חיים אל מהוות, נדודים יהיו מנת חלקנו.

 

חגים ומועדים מחשבות על החיים
« הקודם
הבא »
השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אדמה בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גבריות גילאי מפתח הורות המריימיות הריון ולידה התפתחות אישית זוגיות חגים ומועדים חינוך חיפוש רוחני יהדות יעוץ ביוגרפי כישוף מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מיומנה של העורכת מיניות מפת חיים נובמבר נוע תנוע נשיות סיפורה ספרי אומן ספרי הריון ולידה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרי ילדים ספרים ספרים אנתרופוסופיים ספרים על הריון ולידה ספרים שערכתי ספרי פרוזה סרטן סתיו פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • למות חכם
  • חוה
  • ומן השלושה בא האחד כרביעי. מרים היהודייה – המאה השלישית לספירה
בניית אתרים - WordPress
Design by Elementor
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס