הילה התקשרה אלי בבוקר אחד באוקטובר ואמרה לי שהגיעה אלי כי חיפשה אישה עוצמתית שתערוך את הספר שלה. “אוקי, “שאלתי בהיסוס, לא הייתי מגדירה את עצמי כעוצמתית, אבל שיהיה. “על מה הספר?” “אני שחקנית,” היא ענתה, “והספר מבוסס על ההצגה שלי יומן הריון.”
ספרים על הריון ולידה אני אוהבת חשבתי לעצמי במהירות, מעניין אם היא יודעת על הקשר שלי על התחום, בטח היא יודעת, עניתי לעצמי, פדיחה לשאול… ובכל זאת, “את יודעת מה הקשר שלי לתחום?” “לא” הילה ענתה בקלילות, “חיפשתי אישה, חיפשתי עוצמה, והגעתי אליך.” “טוב” אני אומרת, “כנראה שאת מאלה שמגיעות נכון, תשלחי את כתב היד ונראה.”
אחרי כמה ימים חיכה לי קובץ הוורד על המחשב, אהבתי והתחלנו לעבוד. אפילו לא נפגשנו… בכל פעם שדיברנו בטלפון ואני שאלתי שאלות או הצעתי הצעות, הרגשתי איך אנחנו מתחברות ומשדרות על אותו הגל.
נפגשנו, ראיתי את ההצגה, הכרנו יותר ויותר, והספר התקדם, הגיע לגרפיקה והתחיל לקבל צורה. יש רגע כזה שהסקיצות מגיעות מהמעצבת בפעם הראשונה וגם המחברת וגם אני רואות את החזות של המלים, זה רגע מרגש, זו עוד פרשנות. אבל הפעם, למרות שהחיבור ליעל המעצבת היה מושלם, משהו היה לא מדוייק.
כשאני לא בטוחה אני הולכת לישון עם שאלה, הולכת לישון, לאכול, לכל מקום עם תפילה שיגיע המענה המדוייק, אני כמובן גם ממשיכה לחפש וכך הגעתי לאמי הדרר, שהמנדלות לידה שלה נצנצנו דרך הרשת והיה נראה כאילו היא קראה את הספר של הילה ויצרה במיוחד בשבילה את המנדלות והדמויים שהם מלאי עוצמה, אסטתיים, לא מתקתקים אבל גם לא ציניים, פראיים, חופשיים ואמיתיים. עוד הכרות נפלאה דרך הרשת שלפעמים יכולה לעזור למלאכים ולשרפים לעזור לנו לפגוש אחת את השניה כדי ליצור ביחד – והספר מושלם.
אני מחזיקה אותו בידי, מנסה לזכור את כל מהלך היצירה שלו כדי ללמוד וללמד, ומאחלת לו עתיד מדוייק כמו בריאתו – שיגיע לידי הנשים הנכונות, שיעשה את דרכו מאחת לשניה, עם הרבה אהבה, הקשבה וסבלנות, כבוד, שובבות, פראיות, העזה וייצור שובל של שפע בעולם.