עכשיו תורה – מה שאני כותבת עכשיו

אני כותבת על מרים הנביאה, על דת האלה הגדולה שגוועה במדבר, על המערכה על משמר העמק בשנת 1948, על אבו-שושה, על אמא שלי ועלי. אני כותבת על החכמה הנשית שירדה למחתרת ועל חזרתה לחיי ולחיי אמא אדמה. וכל אלו ארוגים ביחד איכשהו.

מָה שֶׁהִצְלַחְתְּ לְהַצִּיל כְּשֶׁהָיִיתָ צְעִירָה, מְשַׁנֶּה אוֹתָךְ. עַכְשָׁו אַתְּ רוֹצָה לְטַפֵּס, לְהַגִּיעַ גָּבוֹהַּ, לְהַצְבִּיעַ לְעֵבֶר הַשָּׁמַיִם אוֹ הָהָר וְלוֹמַר – אֱלֹהִים מְדַבֵּר אֵלַי. אַתְּ שׁוֹמַעַת קוֹלוֹת. מִתְרַחֲשִׁים נִסִּים. אַתְּ שׁוֹבֶרֶת דְּפוּסִים, מַמְצִיאָה חֻקִּים. מוֹחֶקֶת אֶת מָה שֶׁקָּדַם לָךְ.

מָתַיְשֶׁהוּ בִּשְׁנוֹת הַשִּׁשִּׁים אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, אוּלַי מוּטָב לִטְבֹּעַ? נִמְאַס לָךְ לִשְׁאֹף. לִדְחֹף. לִמְשׁוֹת. אַתְּ מִתְגַּעְגַּעַת לְאַחְיוֹתַיִךְ. לְאִמָּא. לְסָבְתוֹת שֶׁלֹּא הִכַּרְתְּ.

יֵשׁ אֲרָצוֹת שֶׁכְּבָר לֹא תִּכָּנְסִי אֲלֵיהֶן, נְכָדִים שֶׁלֹּא תַּכִּירִי, נִינוֹת שֶׁעוֹמְדוֹת לָרֶשֶׁת אֶת מַעֲרָךְ הַגֵּנִים שֶׁלָךְ. בִּשְׁבִילָן אַתְּ כּוֹתֶבֶת. בִּשְׁבִילָן אַתְּ רוֹצָה לַעֲצֹר, לְהַבִּיט לְאָחוֹר, לִצְלֹל, לְמַעֲנָן אַתְּ שָׁרָה אֶת הַשִּׁירָה הַזּוֹ.

האֱלֹהִים שֶׁלּוֹ פּוֹסֵחַ עַל אֲחָיוֹת, נָשִׁים, בָּנוֹת, אִמָּהוֹת, אֲהוּבוֹת. בּוֹרֵא שָׂפָה חֲדָשָׁה וּמַתְחִיל לְצַוּוֹת.

אֱלֹהִים שֶׁלּוֹ מַבְדִּיל אֶחָד מִן הַיַּחַד, אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, תֹּהוּ מִבֹּהוּ. בּוֹחֵר הַר אֶחָד, קוֹרֵעַ אוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, כְּחָלָה מֵעִסָּה. צוֹבֵט לוֹ עַם נִבְחַר. וְאִם אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר, מתי שׁוּב תּוֹרֵנוּ?

אֵינֶנּוּ יְכוֹלוֹת לִסְבֹּל אֶת הַחֻקִּים
אֵינֶנּוּ יְכוֹלוֹת לִסְבֹּל אֶת הַמִּצְווֹת
אֲנַחְנוּ סוֹבְלוֹת כְּשֶׁהַכְּתָב חוֹקֵק אֶת הָאֶבֶן
אֲנַחְנוּ בּוֹכוֹת עַל הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ.
אֲנַחְנוּ מֻתְקָפוֹת, חוֹטְפוֹת צָרַעַת, פְּרִיחָה, נְגָעִים, מְדַמְּמוֹת לְמָוֶת, שְׂעָרֵנוּ מַלְבִּין, אֲנַחְנוּ מִתְיַבְּשׁוֹת.
אֲנַחְנוּ מְבַקְּשׁוֹת מֵאִמָּא אֲדָמָה לִפְצוֹת אֶת פִּיהָ וְלִבְלֹעַ אוֹתָנוּ, לְטוֹבָתֵנוּ. אֲנַחְנוּ מְקִימוֹת בְּבֶטֶן הָאֲדָמָה מַחְתֶּרֶת אִמָּהוֹת. נכדות וְנִינוֹת שְׁמוּרוֹת, בְּתוֹךְ בֵּיצִיּוֹת בְּתוֹךְ שַׁחֲלוֹת בְּתוֹךְ חֲצוֹצְרוֹת. דּוֹרוֹת זוֹכְרוֹת דּוֹרוֹת.
אֲנַחְנוּ נִמְצָאוֹת. אֲנַחְנוּ רוֹאוֹת. אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעוֹת. בזוֹ אַחַר זוֹ בָּאוֹת וּמְנַבְּאוֹת

כְּשֶׁאִמָּא שֶׁל אִמָּא הָיְתָה פְּעוּטָה, מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא לָקַחַת אוֹתָהּ. יְלָדִים מֵתוּ אָז מִדַּלֶּקֶת רֵאוֹת, מֵאַדֶּמֶת, מִשַּׁחֶפֶת, מִשַּׁעֶלֶת, מֵהִצְטַנְּנוּת פְּשׁוּטָה. סָבְתָא רָבְתָה שֶׁלִּי, מִרְיָם, אִמָּא שֶׁלָּהּ, מָחֲתָה אֶת מִצְחָהּ וְאַחַר כָּךְ אֶת שְׁמָהּ. שֵׁם זוֹ כְּתֹבֶת, אָמְרָה וְקָרְאָה לְסַבְתָּא שֶׁלִּי בְּשֵׁם חָדָשׁ. מַלְאַךְ הַמָּוֶת נָסוֹג, הֶעֱנִיק לָהּ עוֹד שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה לִחְיוֹת, לֶאֱהֹב, לָלֶדֶת חֲמִשָּׁה יְלָדִים, לְהַצִּיל שָׁלוֹשׁ בָּנוֹת, לְלַמֵּד אוֹתָן שֶׁכְּתֹבֶת הִיא מַטָּרָה שֶׁאַתְּ מְצַיֶּרֶת עַל עַצְמֵךְ, וְשֶׁרַק הַמָּוֶת מכִּיר אֶת שְׁמֵךְ הָאֲמִתִּי.

נוֹלֶדֶת בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל, מִתַּחַת לְהַר הַגַּעַשׁ הַגָּדוֹל. שְׁמוֹ הָרִשְׁמִי – גִּבְעַת אַשְׁמַר. בַּפִּסְגָּה גַּלְעֵד בַּזֶּלֶת, שְׁמוֹת הַנּוֹפְלִים חֲקוּקִים עַל לוּחַ שַׁיִשׁ לָבָן.
בְּלֵב הַקִּבּוּץ פֶּסֶל הָאֵם, יַלְדָּה הַמֵּת בְּחֵיקָהּ.

הוֹרַי קוֹרְאִים לִי נֹעָה. שֵׁם שֶׁעַיִן זְרוּעָה בְּתוֹכוֹ, וַאֲנִי בְּחֻבָּהּ
מֵעַל הַמִּגְדָּל סָבִיב מַשְׁקִיפָה
רוֹאָה
שׁוֹאָה בְּתוֹךְ שׁוֹאָה בְּתוֹךְ שׁוֹאָה

מָה תַּעֲשִׂי בַּשּׁוֹאָה שֶׁל אִמֵּךְ, שֶׁל סַבְתוֹתַיךְ? מָה תַּעֲשִׂי בַּשּׁוֹאָה שֶׁלָּךְ? מָה נַעֲשֶׂה שׁוֹאָתִי? מָה נִשְׁמָע שׁוֹאֲנִי?

בִּשְׁנַת 42' אִמָּא מִסְתַּתֶּרֶת בְּגוּמְחָא מֵעַל תַּנּוּר. אֵין דֵּי מָקוֹם לָשֶׁבֶת. הִיא שׁוֹכֶבֶת. יָדָהּ הָאַחַת מוּרֶמֶת. תְּלוּיָה בָּאֲוִיר. הִיא כּוֹתֶבֶת בְּיוֹמָנָהּ: בִּזְמַן שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת כָּל יְהוּדִי הָעֲיָרָה לַהוֹרֵג, אֲנִי מֻסְתֶּרֶת מֵעֵין אָדָם. רוֹעֶדֶת מָקוֹר וּפַחַד גַּם יַחַד. הִיא מְדַמְיֶנֶת. הַאִם הִיא רוֹאָה אוֹתִי?

כָּךְ הִיא מַמְשִׁיכָה לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה הַזּוּגִית, עַל הַסַּפָּה בַּסָּלוֹן, בַּכֻּרְסָא הַסִּעוּדִית, בְּמִטַּת בֵּית הַחוֹלִים. מְקֻפֶּלֶת, מְצַמְצֶמֶת עַצְמָהּ. מִתְגַּעְגַּעַת לָמָּה שֶׁאֵין לְהָשִׁיב, יָדָהּ הָאַחַת שְׁלוּחָה לְעוֹלָם, מַצְבִּיעָה.

בְּאוֹתוֹ קַיִץ נוֹדֶדֶת שְׁנָתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי שנהבי, הוּא חוֹלֵם פְּנֵיהֶם שֶׁל נוֹשְׂאֵי אֵשׁ הַחַיִּים: "הוֹלְכִים צִיּוֹנָה, מִילְיוֹנִים, וּמַצֵּבוֹת עַל שִׁכְמֵיהֶם,…. וּבָחֲרוּ לָהֶם בְּמָקוֹם אֶחָד, וְכָל אֶחָד הֵסִיר מֵעַל שִׁכְמוֹ אֶת הַמַּצֵּבָה וְשָׂם אוֹתָהּ בְּסֵדֶר וּבְאִי-סֵדֶר, וְהוּקְמָה מַצֶּבֶת חַיֵּיהֶם, הַגַּלעֵד." מָרְדְּכַי בּוֹעֵר בְּאֵשׁ הַחֲלוֹם. אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ תְּחוּשָׁה מוּזָרָה.

עֶשְׂרִים שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן, בְּאַפְּרִיל 1920 בַּאֲסֵפַת הָעֲלִיָּה הַשּׁוֹמְרִים הַגְּדוֹלָה בִּלְבוֹב, קוֹדֵחַ מֵחֹם, אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ לְרֶגַע תְּחוּשַׁת הֶאָרָה. הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ כִּבְתוֹךְ חֲלוֹם שֶׁחָלַם בְּיַלְדוּתוֹ. וַהֲרֵי כָּל זֶה כְּבָר קָרָה. בְּאוֹתוֹ אוּלָם עַצְמוֹ, בְּאוֹתָהּ צוּרָה.

יִזְכֹּר עִם יִשְׂרָאֵל אֶת הַחוֹלמִים וְהַחוֹלְמוֹת. אֲחֵיהֶם וְאַחְיוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמַּגְשִׁימִים וְהַמַּגְשִׁימוֹת. נִזְכֹּר לְפָחוֹת אֶת הַשֵּׁמוֹת. הֲרֵי הֵם נִצָּבִים כָּאן בַּשָּׁעָה הַזּוֹ, נִהְיֶה לָהֶם לְפֶה, נֶאֱמַר בִּשְׁמָם: אַשְׁרֵי מִי שֶׁחֲלוֹמוֹ בּוֹעֵר. אַשְׁרֵי מִי שֶׁחֲלוֹמוֹ בּוֹ-עֵר. אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֵר וְזוֹכֵר.

אַשְׁרֵי חוֹלְמוֹת הַחֲלוֹמוֹת. אַשְׁרֵי נוֹשְׂאוֹת הָאוֹתוֹת. אַשְׁרֵי הַנְּבִיאוֹת הרוֹאוֹת. אֲנַחְנוּ כָּאן, שׁוֹמְעוֹת. מִתְעַלְּמוֹת מֵהוֹרָאוֹת קוֹדְמוֹת. בְּכָל לְבָבֵנוּ וְנַפְשֵׁנוּ אֲנַחְנוּ קוֹרְאוֹת לְהַמְשִׁיךְ לַחֲלֹם. לִרְאוֹת. לִהְיוֹת בּוֹרְאוֹת, מַמְצִיאוֹת, נְשִׂיאוֹת. אֶל עַצְמֵנוּ אֲנַחְנוּ מְדַבְּרוֹת, אֶת עַצְמֵנוּ אֲנַחְנוּ רוֹאוֹת. הָאוֹת שֶׁלָּנוּ נִקְלַט. חָיֹה יִחְיֶה. חָיֹה תִּחְיֶה.