מחשבות על החיים

השבוע חזרתי לנתניה. כשהייתי קטנה, היתה המשפחה נוסעת מדי פעם למה שנקרא “נופש מבושל”. התהליך היה כזה: המשפחה היתה מקבלת

בימים אלו אני צריכה להזכיר לעצמי בוקר וערב (וגם בצהרים) את אמיתות החיים שלי. כל אדם אחראי ויוצר באופן מוחלט

מחשבות על החיים לסוף השבוע את הקטע הבא כתבתי לפני 14 שנה, הבכור שלי שעליו מסופר היה אז בן 13!

השבוע ראיתי שוב את הסרט “שר הטבעות – שיבת המלך” (הסרט השלישי בטרילוגיה). איך שלא מסתכלים על זה, לא מדובר

חג האור, בלב החושך של החורף, הוא סימן שאלה שהעמידו הדורות לפנינו. כן, אני מכירה את כל ההסברים. את אלו

העידן החדש מבטיח את השמיים ואת הארץ. האנושות תשתנה, יקרו דברים טובים, הכל יהיה מלא אהבה וחמלה, שלום והבנה. בשביל

רק אחרי שהתחלתי לרוץ הבוקר שמתי לב ששכחתי לשים את הגרב האלסטית על רגל ימין. מאז שסובבתי שוב את הקרסול

נכתב מזמן מזמן אבל עדיין תקף: אני מאמינה בחלומות. אני יודעת שזה נשמע פתטי, ושהחיים מאד רציניים וקשים, אבל יש

 אלי, כל בוקר כשאני פוקחת את עיני וסיזיפוס מגיש לי את הסלע היומי שלי, תן לי לזכור את דרך המים.