חגים ומועדים

מצרים שלי – מבטים, חיוכים מסוימים, מניירות, הרגלים, דפוסי התנהגות קבועים, כאלו שמביאים לך את ההרגשה הזו של ‘הו לא

עם ישראל נולד במדבר. בין שני מקומות, בין העבר לעתיד, בין הבית שנעזב לבין הבית שעדיין לא הושג. עם ללא

לכל אדם היתה (או תהיה, או תהיה שוב) יציאת מצרים פרטית. יציאת מצרים  ראויה לשמה תמיד כוללת בתוכה עזיבת מצב

היום הכי קצר של השנה מתקרב והולך אלינו, נר ראשון של חנוכה וכל כך יבש… איפה הגשם שהתפללנו אליו בסתיו?

לסתיו יש איכות מיוחדת. הרגשה שאפשר רק לתאר אותה בדימויים שחוקים. באמצע הלילה, אני קמה לכבות את המאורר ולהתכסות בשמיכה

  צילום אורי ברקת ישבנו בסוכה, אכלנו ארוחת צהריים והרחנו את האתרוג. חג נחמד – לא הורגים אף אחד, לא

יום כיפור הוא זמן לפשפש במעשינו הרעים, להיזכר במי פגענו ולבקש סליחה, זהו צד אחד של המטבע ואם נאמר את

צילומים: אורי ברקת אמא, מדינה, ארץ, עיר, יבשת, אדמה – כולן בלשון נקבה, להזכירנו כי מה שנמצא סביבנו, מה שמקיף, מזין,

 את רוב הדברים בחיינו אנו צריכים לעשות במו ידינו. אפילו הכלים במדיח, שהוא אחת מהמצאות המאה, לא מחליטים מעצמם להתנקות.