הצצה לחדר השירה

לפני עשרה ימים בערך, כתבה לי העורכת שעד אז שידרה התלהבות רבה מהספר, שהיא בערך באמצע כתב היד ושזה לא עובד. היא כתבה שלא ברור מה אני רוצה ומה אני מחפשת, שעשיתי מחקר עצום ומרגש אבל לא ברור מה מניע אותי. וגם הציעה שאולי אני מעין כוהנת מודרנית של דת האלה שעוד מתביישת בפינה. נכנסתי לשיתוק [...]

רק שבוע עבר מאז הרהור 10? ומה היה לנו? הפסקת אש, שחרור חטופים במנות מדודות וחלקיות ואולי חזרה לשדה הקרב. בשדה השירה שלי נפל דבר. נמאס לי לעבור על השירים שלי, לתקן ניקוד ולשנות מילה פה ומילה שם. יאללה, זה כמעט כמו להניק ולהחליף טיטול. תועפות עבודה נוקדנית. אז, לפני כמה ימים ברגע של די כבר שיגרתי  את [...]

אני קופצת מעל תהום המלחמה והמצב, כדי לספר משהו על ספר השירים המתהווה. לפני שבוע, הקראתי את השיר האחרון לאורית מיטל, העורכת של הספר ועכשיו הכדור בידיים שלי כמו שנאמר. אני אמורה לשפץ, לפתור, לתקן, לבדוק אצל מקורותיי ולבסוף להציע סדר בבלגן. רוב הזמן, שני הקולות הראשונים משתלבים לא רע: אלו של ותיקי משמר העמק [...]

חלק מעבודת הכתיבה שלי היא להשלים אני מידע ומראי מקומות, בייחוד בשירים ההיסטוריים או שמצטטים קטעי ארכיונים. מי אמר מה ומתי, ממש כמו בעבודה עיונית. את ארכיון משמר העמק כבר חפרתי לאורכו ולעומקו ואפילו שלחתי את אבי, שחי בקיבוץ להשיג לי כמה ספרים שכתבו חברי הקיבוץ על חייהם. השבוע, הלכתי לחפש בארות. עלה בדעתי שמכיוון [...]

השבוע, אחרי כמעט חודש, פגשתי את העורכת בזום. אני בסדר עם זום, הוא מאפשר ענייניות קרירה, מהסוג שאני מחבבת. באנו לעבוד וכל אחת אחראית על הקפה שלה. המפגש נמשך כשעתיים. דילגנו על שלושה שירים שהוגדרו כטעוני פענוח, שיר אחד פורק לרסיסים והוגדר כפצצה מתקתקת שאי אפשר ככה לעבור ממנו לסדר היום. השיר שאחריו הוגדר כסותר [...]

  שיר כאב, עובר ושב איזה מזל אני שר עכשיו שיר כאב כל פעם חוזר אז אני שר עכשיו – אולי זה עוזר." מאיר אריאל, שיר כאב השירים שנולדים מכאב הם חפצים שבירים במיוחד. המלים שמופיעות בהן, מלים כמו פרידה, כאב, למה?, צער, געגוע, אובדן, אהבה וכו', נכנסות אל הלב מהר אבל לא נשארות, לא [...]

הדיעה הרווחת לגבי שירה היא שזו צורת הכתיבה שיש בה הכי הרבה השראה. שהיא כמו מתרחשת מאליה. מילה עולה על הדעת, אולי בשעה של שקיעה בשינה או יקיצה, שורה נוחתת כמו להקת חסידות ואם היה לי מזל או מקלדת, אני לוכדת אותה לפני שתפרח. למעשה, קיים ז'אנר גדול בשירה שאני מכנה אותו תקשירית. שירה מתוקשרת. [...]

אני כותבת לכם עדיין מבית המשאית, אבל כבר מכליל, ועוד רגע בחזרה בבית הבטון. (10 ימים בלי הנכד שלי זה הכי הרבה זמן שנפרדנו מאז שנולד.) איך לסכם את שעות העריכה הראשונות? הן התקיימו בארבע פגישות בביתה של אורית מיטל, העורכת, באבו גוש. שם, על שולחן העבודה עמוס הספרים שלה, קראנו וערכנו שיר אחר שיר. [...]

אין כמו לצאת למסע קצר. אני מתחילה מסידור הבית. על שולחן העבודה המשותף שלי ושל שרון נערמים דברים. אצלו ניירות, אצלי סריגות. פקעות החוטים מסתבכות עם כבלי המחשב, מתערבבות זו בזו. אני מבלה את הבוקר באריזה ובהתרה.ה"מסע" אמור לארוך שבועיים, שבוע וחצי אם מסתכלים ביומן. שבוע בהר הרוח שיוקדש לעריכת הספר שלי (תודו שזה פואטי), כמה [...]

הנרטיב השני שהתחיל לפני שנתיים וחצי לגלות את עצמו הוא סבתות קדומות. אין לנו מילה טובה בעברית ל Ancestors ואם אתם כמוני, דור שני, גם סבתות וסבים של ממש לא היו לנו. וגם לא סיפורים עליהם. מה ילדה בת תשע כבר יכולה לספר על הוריה? ואז נולד לי נכד ראשון. הפכתי לסבתא בעצמי, ולא רק [...]

בספר שיריי החדש, כך לפחות נדמה כרגע, טרום -עריכה, אני מג'נגלת בין שלושה נרטיבים שהתלבשו עלי. הנרטיב הראשון נולד מפנטזיה שבה אני חוזרת למעמד הר סיני ומשבשת אותו. אני מונעת רצח מכשפות היסטורי של כל מי שהעז לקיים פולחנים אחרים ואני מעניקה קול ומשמעות לדת מטריאכלית. בדת הזו יש אלים ואלות, יש חיבור לכוחות הטבע [...]