יש בועות קסם בעולם. באחת מהן ביליתי את מחציתו הראשונה של השבוע. הבועה נראית כמו הרבה מקומות אחרים בעולם, בוודאי ברגעים אלו של אביביות לוהבת. ירוק, מזמזם, מלא חיים וטווסי. אבל כמעט בלתי אפשרי לתאר את הפנימיות שלה. זה כמו לפתוח דלת של ארון או לעלות על רכבת ברציף 9 ו-3/4.
רוח המקום מזכירה לי את קלף השפע מהטארות של אושו. נדיבה, חופשיה, משתרעת, חושנית. רוח שפותחת את הידיים לקבל ולתת. זה יכול כמובן ליפול, כמו שזה בטח קורה בחצרות אחרות – לחומרנות, לתאוותנות, למרדף אחרי ריגושים; וזה יכול להתרומם, כמו בחצר שבה הייתי – לאווירה של קבלה, יצירתיות וסינכרוניזציה. בשבילי, השהות במקומות כאלה, משחררת אותי לגמרי מהעמדת פנים. בטוח לי להיות ולחוות את כוחות הקסם שלי והם מתקבלים בברכה. כמעט בלי לפגוש את שתי חברותיי שגרות במקום, שכל אחת היתה נדרשת לענייניה, הרגשתי שאני מזינה את כוחותיי, מרפה ומתרפאה וגם מרפאה. ועכשיו, כשאני מסמנת נקודות אפשריות על המפה לשהות ממושכת יותר – אמרתי בקול רם – אני חוזרת לכאן לתקופה, בקרוב, ויש גם מיזם שמתבשל, כשהבוחשת העיקרית בסיר היא רוח המקום המשגשגת.
חזרתי אל ארצות המציאות רוויה בתחושה שיש קסם גם מחוץ לארון. וכך המשיך השבוע – אספנו על הדרך 500 ספרים מבית הדפוס, הבאנו אותם להשקה שהתקיימה אתמול וחגגנו יום שוויון אביבי מלא אווירה. פרפרים נודדים, ספר חדש שיוצא מהדפוס וכולו מחמדים, מסיבת השקה אביבית בטבעון, פגישה עם חברה טובה ובמפתיע גם עם אחותי האהובה. ולסיום, בשעה 11 בלילה, הנשף המשיך לשיחה עם משורר חבר שבדיוק הוציא ספר לאור. רוב הבריות לא יודעים דבר על ייסוריה של הנפש היוצרת ותחושותיה בזמן הזה של היציאה לאור. יהיה זה תינוק, ציור, ספר, מיזם או כל דבר שהיה רעיון והפך לחומר. אנחנו מרוכזים כל כך בשמחת הפריחה הזו והלידה, שנעלם מאיתנו שזו גם שעה של מוות ואובדן. משהו גם נגוז ומת בשעה שמשהו נולד ובוקע.
לפני שנה כתבתי – פרח הוא שלב קריטי במחזור הצמיחה – זמן רגיש וחשוף שבו עלי הכותרת בוקעים אל האור במלוא עדינותם. האם הפרח ישרוד? האם לא ייקטף בטרם נשא פרי? ויחד עם זאת, אם לא יפרח ולא ייבול – איך יישא פרי? והרי – הפירות מבשילים למי שמוכנה להוציא את פרחיה אל האור. השנה אני רוצה לומר את זה בפרפרית – נימפיות החורשף, פרפרים קסומים ונודדים שכמותכם – אני לומדת מכם לעוף ולחלוף ושהמעוף גדול מסך כל פרפריו.
בשבועות הבאים אנדוד הלך ושוב בין טבעון למשמר העמק למענית, בלופ שנודד בין המשפחה ואילוצים מכל הסוגים (משפחה, בחירות, פסטיבלים, עבודה). מקווה שאבקת הקסמים תמשיך לדגדג את המעברים והמקומות ולהאיר אותם ברוח הקסם.
קסם וסביבו אבקת קסמים
תודה על הטקסט
ותודה על רפרוף הכנפיים
מרגישים אותן עד פה