מה שאני כותבת

“ויבא יפתח המצפה אל ביתו והנה בתו יצאת לקראתו בתופים ובמחלות, ורק היא יחידה אין לו ממנו בן או בת.ויהי

וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן, אֶת-הַתֹּף–בְּיָדָהּ; וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ, בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת.  איכותה של מרים היא איכות האחות המלווה. מרם מחברת

וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת. לאה היא היסוד הבלתי נראה של האימהות. לא הכוח המושך, המפתה של המין אלא הפן הבורא הסמוי

וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת-צוּר:  רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית-אָב בְּמִדְיָן, הוּא כזבי הוא שמה של כהנת דת האם שהכירה את

וַתִּקַּח יָעֵל אֵשֶׁת-חֶבֶר אֶת-יְתַד הָאֹהֶל וַתָּשֶׂם אֶת-הַמַּקֶּבֶת בְּיָדָהּ, וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט, וַתִּתְקַע אֶת-הַיָּתֵד בְּרַקָּתוֹ, וַתִּצְנַח בָּאָרֶץ; וְהוּא-נִרְדָּם וַיָּעַף, וַיָּמֹת. יעל

וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם, יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי, יוכבד היא האם הגדולה, המכובדת שממנה נובעים חיים. יוכבד נושאת בכבוד עול הכבד של גזירת

וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי, וְלָמֶה, יֵרַע לְבָבֵךְ:  הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ, מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. אלוהים

בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְשָׁלֹ֤שׁ שָׁנָה֙ יְהֹואָחָ֣ז בְּמׇלְכֹ֔ו וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלִָ֑ם וְשֵׁ֣ם אִמֹּ֔ו חֲמוּטַ֥ל בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ חמוטל היתה מלכה בירושלים. בעלה נהרג

וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית חגית היתה אחת מנשות דוד והיא מוזכרת רק בהקשרו של בנה אדניה. השם חגית מעיד על חגיגה,

וְשֵׁם֙ בְּנֹ֣ות צְלׇפְחָ֔ד מַחְלָ֣ה וְנֹעָ֔ה חׇגְלָ֥ה מִלְכָּ֖ה וְתִרְצָֽה׃ חגלה היא השלישית מחמשת בנות צלפחד, המהוות יחד גוף אחד, חמש תנועות

וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-מָרְדֳּכַי עָלָיו מיהי זרש? אשת המן יועץ

לֹא-תִקְרָא אֶת-שְׁמָהּ שָׂרָי:  כִּי שָׂרָה, שְׁמָהּ.   וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה שרה היא אלת הבשורה במובנה הארכטיפי