הרהורים ושירים

חלק מעבודת הכתיבה שלי היא להשלים אני מידע ומראי מקומות, בייחוד בשירים ההיסטוריים או שמצטטים קטעי ארכיונים. מי אמר מה

השבוע, אחרי כמעט חודש, פגשתי את העורכת בזום. אני בסדר עם זום, הוא מאפשר ענייניות קרירה, מהסוג שאני מחבבת. באנו

  שיר כאב, עובר ושב איזה מזל אני שר עכשיו שיר כאב כל פעם חוזר אז אני שר עכשיו –

הדיעה הרווחת לגבי שירה היא שזו צורת הכתיבה שיש בה הכי הרבה השראה. שהיא כמו מתרחשת מאליה. מילה עולה על

אני כותבת לכם עדיין מבית המשאית, אבל כבר מכליל, ועוד רגע בחזרה בבית הבטון. (10 ימים בלי הנכד שלי זה

אין כמו לצאת למסע קצר. אני מתחילה מסידור הבית. על שולחן העבודה המשותף שלי ושל שרון נערמים דברים. אצלו ניירות, אצלי

הנרטיב השני שהתחיל לפני שנתיים וחצי לגלות את עצמו הוא סבתות קדומות. אין לנו מילה טובה בעברית ל Ancestors ואם

בספר שיריי החדש, כך לפחות נדמה כרגע, טרום -עריכה, אני מג'נגלת בין שלושה נרטיבים שהתלבשו עלי. הנרטיב הראשון נולד מפנטזיה