בספר בָּתֵּי־אֵם נשזרות שלוש עלילות, שיחד יוצרות עלילה אישית, היסטורית ומיתית, הנחשפת תוך כדי קריאה. 

העלילה הראשונה מספרת את סיפורם של חברי קיבוץ משמר העמק במהלך עשרת  ימי המערכה באפריל 1948, כפי שתועדו בזמן אמת. כבת הקיבוץ גדלתי על אתוס המערכה כמכונן זהות וגאווה יישובית. חקרתי לעומק את הנפשות הפועלות ולקחתי את החירות להשתמש במלים שלהם כתורה מסיני. 

העלילה השנייה מספרת את סיפור גילוי שושלת הסבתות שלי. גילוי שהתרחש במקרה, זמן קצר לאחר שהפכתי לסבתא בעצמי. אני מספרת את סיפורן של שבעה דורות לאחור, עד רבקה בלומה בת המאה ה-18. דרך סיפורי הסבתות האלו אני מחדשת איתן את הקשר, לומדת מהן והופכת לחלק משושלת נשים רבות עוצמה וחכמות.

העלילה השלישית מספרת את סיפור הדת המטריארכלית, דת האם הגדולה. זו מיוצגת בספר על ידי מרים הנביאה ומתוארת עד מעמד הר סיני, הרגע המכונן שבו נוצר העם היהודי ונולדה הדת הפטריארכלית, דת האל והאב. השירים בחלק זה מתארים הן את הפולחנים העתיקים של דת האם, הן את חייה של מרים הנביאה והן מיתוסים נוספים הקשורים באם הגדולה ובחוויות אישיות שלי.