הלידה שלנו היא מעבר סף. היא חלק מהביוגרפיה שלנו ומספרת סיפור משמעותי על האופן שבו אנו יוצאים/נכנסים לעולם. דפוס הלידה
המחזור הקוסמי הירחי הוא של בערך 18 שנים. כלומר, כל 18 שנה ושבעה חודשים השמש והירח נמצאים באותה נקודה מול
אני מכירה את עצמי, וכך אני גם מוכרת בציבור הרחב כמי שמתעניינת מאד בלידה, בסיפורי לידה ובאימהות. לכן, כשממש כמה
אנו מגיעים להורינו – לאמא ואבא – כדי ללמוד מהם ולעצב באמצעותם את הזהות הארצית העכשווית שלנו. ההורים הם המורים
אוסקר ויילד נולד ב 16 באוקטובר 1854 בדבלין לסר ויליאם, מנתח אזניים ועיניים מהטובים באירלנד. לצד עיסוקו ברפואה עסק אביו בחיבור ספרים על ארכאולוגיה ופולקלור. לאביו היו
השנה התשיעית לחיינו אינה מצויינת בספרי הפסיכולוגיה כאבן דרך משמעותית. אבל הידע הביוגרפי מחשיב את התקופה הזו מאד ובוחן אותה
אמא איפה הייתי לפני שהייתי אצלך בבטן? כמעט כל פעוט כבן שלוש או ארבע ישאל את השאלה הזו מתישהו. ואכן,
הביוגרפיה – פירושה כתב החיים של האדם משרטט מפת התפתחות שבה אבני דרך במסע החיים. ככל שאנו צעירים יותר כך
החינוך הממלכתי ממיין את התלמידים על פי מעמדם הכלכלי-חברתי של הוריהם – ולא על פי מה שהילדים היו יכולים להיות.
על הספר למי אנחנו מתכוונים כשאנו אומרים “עצמי?” בספרו החדש מציג ראובן שליב פרדיגמה חדשה של העצמיות האנושית, המגשרת בין
שחר קדמון מגיע אלי בוקר אחד של קיץ לפני שנה. “גלי אמרה לי לבוא אליך,” הוא אומר. “מי זאת גלי?”
בין זריחה לשקיעה, בין אור וצל, נפרש סיפורו של שחר: מילד טבע בבית הילדים הקיבוצי בשנות השישים – אל לוחם
האוויר היה יבש וצח, בוקר ראשון של אביב עלה מעבר למישורים. מזווית העין הבחנתי כי אמי קמה, עמדה כדרכה מחוץ
כלי נגישות