זה היה שבוע של משימות: ביקור בשבעה בהרדוף, פוגשות את מרים המגדלית במגדלה שליד הכנרת, אזכרה לאמא במשמר העמק למחרת,
שבוע שלם עבר עלי בין קירות. דירת ארבעה חדרים באחד הרחובות הנחשבים בבית הכרם. היה גם חתול בשם לא-לא, רכב
אני יושבת בסלון דירה של חברים בירושלים. שומרת על חתול קופצני. עוד לא פרקתי את המזוודה. מוזר לי. החלטנו להתנסות
תופסת רגע בעיצומו של הפסטיבל, בין סיום פרוקט עריכה של ציטוטי אתי הילסום (נכון שאתם מכירות? ואם לא – אז
אנחנו בימים קופצניים מאד. חרקיים. בכל בוקר אני מתעוררת במקום אחר, מציצה מהחלון ולוקח לי רגע להיזכר איפה אני –
השבוע חוויתי את זמזום האביב. זה דבר אחד לראות את הדבורים והחרקים השונים עושים את עבודת האהבה של הטבע בין
יש בועות קסם בעולם. באחת מהן ביליתי את מחציתו הראשונה של השבוע. הבועה נראית כמו הרבה מקומות אחרים בעולם, בוודאי
כבר הרבה מאד זמן שלא היינו בירושלים, ובוודאי שלא חנינו במקום אחד 10 ימים. שמחתי לגלות שחרדת הפקחים שלי נרגעה.
היה קשה עד כמעט בלתי אפשרי להיפרד בבוקר מחברינו לשכונה – אפרת וניר לאור – ולהיפרד מאמה שם-בה ולהיפרד מהדרום.
כבר יומיים שממש קר בדרום החם. כבר יומיים שתיבת נוח שלנו ניצבת באמצע המדבר הגדול, סגורה ומסוגרת מפני הרוח והגשם.
אנחנו באילת. נוגעים בקצה ומרשים לו לגעת בנו. מה זה אומר? לא יודעת. הגעתי לקצה המלים. כאן בהחלט מתחילות ארצות
הגענו לחניון נחל מנגן בעמק ססגון ביום שלישי על הבוקר. את הסלט עוד קצצנו בגרופית שבה חנינו ללילה, ואז אפף
רק אחרי שעשינו הבוקר את הירידה המרהיבה מנאות סמדר לערבה (יש מקום שבו עוברים את הצוק והערבה נפרשת, כמו מקום
כלי נגישות