העגלה המלאה
ראשי נוע תנוע - בלוג מחיי במשאית-בית העגלה המלאה
31 בינואר 2020

ביום רביעי בבוקר תוקן מכל הגז שלנו. כלומר, המצוף התקוע, שסימן שהמכל מלא – שוחרר בעזרתו של דודי ממוסך עידן הגז והמיכל התמלא עד הסוף. בכך בא לידי סיום חודש של התחדשות – מצברי המשאית,  מחמם מים על גז ומיכל גז מתוקן ומלא. והפינאלה, שחיכתה לנו בתחנת הדלק שער הגיא – היא העגלה האדומה.

יש א-נשים שחיים על גלגלים ומחזיקים בנוסף מכונית לסידורים, יש כאלו עם אופניים או אופנוע, עד עכשיו לנו היו רק רגליים וידיים. מעכשיו “התברגנו” עוד יותר ויש לנו עגלה מתקפלת לסידורים! וכבר במהלך הימים האחרונים היא שימשה להובלת כביסה אל ומחמ”ל הכביסה שנפתח אצל רינה ברקת, החותנת.  ותודה ליגאל החותן, שהציע לצלם את האירוע. ובזכותו יש לי עם מה לפתוח את הבלוג.

אנחנו שיכורים מהירוק. כבר שנתיים שאנחנו עושים את החורף בדרום, הרחק מהגשם וקרוב אל השמש. והנה, עלינו לירושלים באומץ ובקור, אבל עם מים חמים, וחזינו בגשם ובכפור שירושלים יודעת לייצר. כפור שעוטף את הצמחים והאדמה והמכוניות  בשמלה לבנה וגורם לכולם לשמחה ולצרות.

וכן, בחורף השלישי שלנו לחיים על גלגלים, אנחנו עולים צפונה ועוד כמה ימים נגיע בחזרה לכליל (תמיד, משום מה, קשה לנו לצאת מכליל ובדרך חזרה יש עיכובים). והתוכנית המהפכנית שלנו היא לבדוק הישארות. מה יקרה עם נגור במשאית הבית באותו מקום למשך יותר מחודש? איך זה ירגיש? האם יש דברים שנצברו בתוכנו באורח החיים הזה שישארו איתנו?  הנה כמה דברים שהייתי רוצה שיישארו איתי לתמיד:

 1. פחות – מעט חפצים. מעט ציוד. ובקיצור – רק מה שצריך ושגורם אושר. לזכור שאין צורך לגדוש את החלל בשביל להרגיש בבית. זה מתחיל ממגבות, אבל מתפשט לכל תחומי החיים – וברגע שהתחלת להפחית, נוחתת עליך תחושת שפע. דווקא המגירה הריקה, שמכילה רק את מה שהיא אמורה – משדרת לי וליקום אמון בקיים.

2. דלת פתוחה (גם כשהיא סגורה) – לפתוח כמה שיותר, כמה שאפשר את הלב והדלת והגבולות לחוויות, מפגשים וא-נשים – ולהשתדל לראותם כמיטיבים. מה שקורה מחוץ לדלת, מחוץ לעצמי – מה שהוא אחר ממני – הוא חלק ממני. ה”אני” הוא לא מה שאני חושבת שהוא “אני”. וההסתגרות מצמצמת. אין לדעת מי יגיע ולשם מה, והרי באנו להשתתף ולעזור.

3. לנוע לאורך השתי והערב של הרשת – כשנודדים מגלים תופעה שקשה להסביר אותה למי שלא התנסה  – יש “נקודות חמות” על הרשת. לכל אחד ואחת זה מישהו או משהו אחר. אבל כולנו חלק מרשת בלתי נראית שפועלת, וכשאנחנו נעים בהקשבה – דברים קורים באופן שקשה להסביר בדיוק, אבל יש להם אופי והיגיון משלהם והוא לא ניתן לתכנון מראש. השבוע, למשל, חנינו בחוות טבע האדם בניר צבי. החווה צמודה לבית של חברה טובה מאד ובפעמים הקודמות חנינו אצלה. כמה סביר זה שנגיע לבית השכן? ובכל זאת זה קרה. ובטבעיות.

שלושת הסעיפים, ואולי יש יותר (המטרה היא פחות), מובילים למעין דיוק. מה שקורה – קורה, מי שפוגשים – פוגשים. מה שיש – זה מה שיש. וזה יוצר הרבה שקט במערכת. והרבה אמון שלכל אחד יש נתיב מיטיב.

אני מזמינה אותך למפגש הקראת שירה ביום רביעי הקרוב, 5 בפברואר בשעה 20:00 במגדל המים בטבעון. האירוע ‘קוראות שירה במגדל’ מתקיים בהשראת המיצב של אשתר בת האדמה, והכניסה חופשית. אפשר להביא שיר אהוב, בהשראת נשים, נשיות, אלות ואלילות – ואפשר גם רק לבוא להקשיב. פתוח לנשים מכל המינים, כולל גברים.

שבת שלום

נוע תנוע
« הקודם
הבא »
תגובה אחת
  1. ‪maayan benarie‬‏ 1 בפברואר 2020 בשעה 7:23 הגב

    נועה יקרה,
    איזה תובנות פשוטות ועמוקות..
    ממש ממלא השראה.
    תודה!
    מעיין

השארת תגובה

ביטול

יורדת מהעננים
אמטיפוס אפריל ביוגרפיה ביוגרפיות מוארות גילאי מפתח המריימיות הריון ולידה חגים ומועדים יעוץ ביוגרפי מאי מוות ומיתה מחשבות על החיים מפת חיים משולחן העורכת נובמבר נוע תנוע סיפורה ספרי זיכרון ספרי חיים ספרים סתיו עונה לעונות פותחת ספרים פרוזה שירה
יוצא מהמגירה
  • מי את מרים?
  • בחלומות – הצעה 5 לכתיבה
  • תּֽוֹלְדֹ֥ת – הצעה 4 לכתיבה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות כלי נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסטהגדל טקסט
  • הקטן טקסטהקטן טקסט
  • גווני אפורגווני אפור
  • ניגודיות גבוההניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכהניגודיות הפוכה
  • רקע בהיררקע בהיר
  • הדגשת קישוריםהדגשת קישורים
  • פונט קריאפונט קריא
  • איפוס איפוס