אנחנו באילת. נוגעים בקצה ומרשים לו לגעת בנו. מה זה אומר? לא יודעת. הגעתי לקצה המלים. כאן בהחלט מתחילות ארצות אחרות. משתפת בדפים מהיומן הוויזואלי, זה שאני עושה כל בוקר באופן אקראי, בלי לחשוב, בלי לדעת מה הקשר בין הדימויים למלים לצבעים, לתאריך, לפסוק שמגיע מתישהו מפרשת השבוע, למשפט אקראי שאני גוזרת ושומרת ושולפת ומדביקה.

ובכמה שירים משירת הקיר שלי (11 שורות מקריות שאני קוטפת בכל בוקר מקיר הפייס, עורכת מעט את הסדר ואת הרצף ומנקדת) שלא אומרות כלום, אבל משקפות את מצב התודעה. ככה זה בקצה – הכול מתהפך ומתחיל מחדש.

הַיּוֹם הֵבַנְתִּי אַחֶרֶת לְגַמְרֵי אֶת הַחֲלֻקָּה בְּתוֹכִי/ גִּדַּלְתִּי אַרְבָּעָה יְלָדִים מֻפְלָאִים תּוֹךְ כְּדֵי רִיצַת אָמוֹק חַסְרַת מְנוּחָה./ הִכַּרְתִּי בַּחוּר מַמָּשׁ מַקְסִים וַאֲנַחְנוּ מְאוֹד מִתְקָרְבִים. / מַכִּירִים אֶת הָעֶרְכָּה הַזּוֹ שֶׁל סַכִּין וּמַזְלֵג ח”פ + מַפִּית + מֶלַח?/ שְׁתֵּי קְבוּצוֹת שֶׁל יְצוּרִים מִסּוּגִים שׁוֹנִים (מִמִּינִים שׁוֹנִים?) מְנַהֲלוֹת דִּיּוּן / הִסְתַּכְּלוּ עַל הָאִשָּׁה הַחֲבִיבָה הַזּוֹ.  בַּחֲצָאִיתָהּ הַוְּרֻדָּה / מְחַפֶּשֶׂת לְהַשְׁאִיל מַקְּלוֹת הֲלִיכָה לְיוֹם שִׁשִּׁי הַקָּרוֹב/ הוֹלֶכֶת לְשִׁעוּר כְּתִיבָה בַּמִּנְהָל הַקְּהִלָּתִי עַל יַד הַבַּיִת / מִשְׂרָה חֶלְקִית בְּהֶקֵּף מִשְׁתַּנֶּה / הַשֶּׁפַע נוֹעַד לִהְיוֹת הֲדָדִי, וְנָדִיב, וְזָמִין לְכָל מִי שֶׁרוֹצָה /  עֲבוֹדָה שֶׁל שְׁעָתַיִם נֶעֶלְמָה אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם.

הִיא עָשְׂתָה פַּרְצוּף סְקֶפְּטִי וְהִסְתַּכְּלָה עָלַי לֹא מַאֲמִינָה/ הַסִּירָה לֹא זָזָה, הַמְּשׁוֹטִים לֹא הָיוּ בְּשִׁמּוּשׁ/ אַתְּ יְכוֹלָה לְהָבִיא לָנוּ אֶת הַכַּדּוּר? הֵם צוֹעֲקִים / לִפְעָמִים אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁבָּרוּר לִי מָה הַיַּעַד שֶׁלִּי / אִם מִישֶׁהוּ הָיָה אוֹמֵר לִי שֶׁהוּא מַכִּיר רַב-עֲפִיפוֹנִים הָיִיתִי עוֹשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ / אִם הָיוּ לִי כָּאֵלֶּה רַגְלַיִם, צַוָּאר וְגַם זָנָב אֵין סָפֵק שֶׁהָיִיתִי לוֹבֶשֶׁת גּוֹלְף תְּכֵלֶת/ מִתְבָּרֵר שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לַעֲבֹר מֵעוֹסֵק פָּטוּר לְעוֹסֵק  מֻרְשֶׁה / יֵשׁ לִי הֲמוֹן רַעְיוֹנוֹת בָּרֹאשׁ שֶׁל דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת / אֲנִי תָּמִיד מַעֲדִיפָה לִזְכּוֹת בַּפְּרָסִים מֵאֲשֶׁר לֹא לִזְכּוֹת/ קָשֶׁה לִי לִהְיוֹת מְאֻכְזֶבֶת./ עוֹד מְעַט נִרְצֶה לִתְרֹם גַּם אֶת זוֹ עִם הַכָּרִית

יֵשׁ עֵינַיִם שֶׁרוֹאוֹת אוֹתִי קָרוֹב/ אֵין לִי מֻשָּׂג מָתַי הָיָה הַחִיּוּךְ הָרִאשׁוֹן/ בָּרַחְנוּ לְהַטְבִּיעַ יְגוֹנֵנוּ בַּגְּלִידָה/ סַפְּרוּ לִי כָּל מָה שֶׁאַתֶּן יוֹדְעוֹת עַל שְׁפִיכָה מֻקְדֶּמֶת / הַחַיִּים אֵינָם נְטוּלֵי מַאֲמָץ/ שָׁבוּעוֹת לֹא פְּשׁוּטִים וַאֲנִי קְצָת פָּחוֹת / שׁוֹכֶבֶת עֲצוּמַת עֵינַיִם, נֶאֱבֶקֶת עִם הַנְּשִׁימָה/ אַתֶּן בַּיִת בְּעוֹלָם מוּזָר שֶׁבּוֹ אֲנִי לְבַד בַּמִּטָּה/ מִישֶׁהִי לְלַק ג׳ל עַל הַבֹּקֶר?? / חוּשִׁים חָשִׁים; חַיִּים חַיִּים;

שְׁנַת 2018 הָיְתָה שָׁנָה תַּחַת/כָּל מָה שֶׁגָּלוּם בָּאֲדָמָה וּבָאִילָנוֹת פָּרַץ הַחוּצָה/ לוֹבֶשֶׁת אֶת הַפְּלִיז הֲכִי מְחַמֵּם שֶׁל הבנזוג, גּוֹרֶבֶת גַּרְבַּיִם הֲכִי מְפַנְּקוֹת שֶׁמָּצָאתִי/ אוֹמֶרֶת לָאִישׁ ‘צָרִיךְ חִמּוּם תַּת רִצְפָּתִי’/ מְחַפֶּשֶׂת אִישׁ אִטּוּם/ פִּתְרוֹן לִשְׂמִיכַת הַפּוּךְ שֶׁמִּתְכַּרְבֶּלֶת לָהּ בְּתוֹךְ הַצִּיפָה/יֵשׁ לִי רַעְיוֹן לָעֵסֶק שֶׁאֵין אוֹתוֹ בָּאָרֶץ וַאֲנִי לֹא יוֹדַעַת לְתַרְגֵּם אוֹתוֹ לְכֶסֶף/  הַתְּקוּפָה הִיא הַמֵּאָה הַשֵּׁשׁ עֶשְׂרֵה, הַמָּקוֹם עֲיָרָה/שְׁתִיקָתָהּ מְבִישָׁה / הַצֵּל שֶׁרוֹדֵף אוֹתִי יֵשׁ לוֹ שֵׁם.

הַבֹּקֶר יֵשׁ לִי חַלּוֹן בֵּין לְבֵין / אֹשֶׁר מֵהַסּוּג שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אִי אֶפְשָׁר לְזַיֵּף / זֶה בִּלְתִּי הָפִיךְ לְהִתְעוֹרֵר / זוֹרַחַת הַשֶּׁמֶשׁ, הוּא אָמַר, וְיֵשׁ עוֹד סֵפֶר שִׁירָה / מֶרְכַּז הַחַיִּים הוּא בְּתֵל אָבִיב/ מְבָרֵךְ אֶת הַחֲבֵרִים הָאֲהוּבִים/ חֵלֶק מִכֶּם אוּלַי לֹא מַכִּירִים/ אֶת הַפָּחוֹת מְדֻבָּרִים, הַפָּחוֹת בְּרוּרִים לִקְרַאת הַשַּׁבָּת/ הַסָּבְתוֹת מַחְלִיטוֹת לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה/ אֵיזֶה אָמָּנוּתִיּוּת! אֵיזוֹ תְּנוּעָה! וּוָאוּ!!! אֲנִי מִתְלַהֶבֶת! / פָּשׁוּט לֹא מַצְלִיחָה לְהַפְסִיק לֶאֱכֹל.