עם סיום סוכות מתחילה עונת “אחרי החגים”. עכשיו אמורים להתחיל “החיים האמיתיים”.

על-פי המסורת, בחג הסוכות נקבע גורל השנה מבחינת הגשמים ולכן בשמחת תורה נהוגה תפילת הגשם.

מאז שאני ילדה אני שמה לב לגשם הראשון ולמה שהוא מבשר לי. התקבעה בראשי (או נשארה מחיים קודמים?) האמונה שהמקום, הזמן והמצב שבו אני נמצאת כשהגשם הראשון מגיע – יקבע את אופייה של השנה הבאה.

בשנה שעברה, למשל, הוא ירד רק בסוף אוקטובר ואני הייתי בדרכי לאמא שלי שהיתה במצב קריטי בבית החולים. ואכן, כל השנה נסעתי לבתי חולים שונים… ולאמא…

לפני 14 שנה הגשם הגיע רק בנובמבר ואני שכבתי במחלקת יולדות בנהריה עם מרים בזרועותיי והקשבתי למנגינה הנעימה שהשמיע לי…

השנה הגשם הגיע בפתאומיות, אבל גם בעדינות. האדמה קיבלה את חלקה ולא הוצפה, האוויר התנקה והתבהר, החום התפוגג אך לא נעלם לגמרי. הייתי בבית, בשלווה, מאוזנת בין עבודה למשפחה, בין הנאה לחובה, בין עצמי לבין העולם.

אני מאמינה שמשאלת ליבי לשנה מאוזנת ומדויקת תתגשם ואני מאחלת זאת לכל מי שזקוק, כמוני, לאיכויות אלו.

גשם קשור להגשמה.

לא רק הבטחות, אידיאות, רעיונות – אלא מעשים, פעולות.

במחזור הטבע – בלעדי הגשם שום דבר לא יצמח ויגדל.

בחיי הנפש והרוח – בלעדי כוחות הרצון שום דבר לא “ירד” לאדמה ויתממש.

רודולף שטיינר, בפתיחת ספרו “כיצד קונים דעת עולמות עליונים”, קובע את הדבר הבא: “כל אידיאה (רעיון) שאינו הופך בלבך לאידיאל (משאת נפש) ממית כוח מסוים בנפשך; כל אידיאה שהופכת לאידיאל, יוצרת בך כוחות של חיים.”

כוחות הברכה של רעיונות מוגשמים משפיעים על בריאותנו, על מצב רוחנו ועל הסובב אותנו רוב טובה. רעיונות לא מוגשמים הופכים לרעל– לעצמנו ולסובבים אותנו.

אנחנו חיים בתקופה שבה אפשר לפעור פער גדול בין רעיונות לבין מימושם. אנחנו יכולים להחזיק ברעיונות ותפיסות נשגבות (מי לא מעוניין בשלום, אהבה, מימוש עצמי, יצירתיות וסובלנות?), אך לפעול באופן מנוגד.

אפשרות הפער מביאה איתה חופש פעולה שבעבר לא היה לנו, אבל מחירו הוא הרעלה עצמית בכל פעם שאיננו פועלים לממש משהו מהאידיאלים שלנו.

ארבעת השלבים בדרך להגשמה

1. התגבשות – הרעיון מבזיק ומתחיל בתהליך התגבשות – רעיונות נוספים מתקשרים אליו, הוא צובר נפח בחיי החשיבה ומתחיל ליצור “גוף” וארגון משל עצמו. אנחנו זקוקים לשם כך למרחב פנימי, שקט, ריכוז וזמן, השקעה של תשומת לב פנימה – “ללכוד” את הרעיון ולפתח אותו באופן אינטימי.

2. השתרשות – הרעיון זקוק לקשר תומך עם העולם שבחוץ: חברים, שותפים, הזדמנות, קרקע בשלה. כל מה שבתוכו הוא ינבוט, ישתרש, ימצא הזנה וטיפוח.

3. שיתוף פעולה ותקשורת – אנחנו זקוקים למשוב: למה בדיוק העולם זקוק? מה קורה כתוצאה מהרעיון שלנו? האם יש צורך למצוא צורה מתאימה יותר? לשפר? לדייק?

4. יציבות – הרעיון גיבש את עצמו, נקלט בעולם והתחיל לנהל איתו מערכת יחסים.  הוא בעל זהות, עומד בכוחות עצמו, יכול לעבור תקופות קשות כמו גם טובות.

באיזה שלב נמצא הקושי הגדול ביותר שלך?

האם הרעיונות מתמסמסים עוד לפני שגיבשת אותם? האם הם חולפים ובאים כמו עננים סתווים שלא מורידים גשם?

האם במפגש עם האחר – הכל מתהפך? ומול התעלמות ודחייה הרעיון נגוז? או שאולי דווקא קבלה וחיוביות גדולה מספקים את הצורך והרעיון מאבד מחשיבותו? האם אחרים מגשמים את הרעיונות שלך?

האם כשנוצרת הזדמנות מתאימה לפעולה, נוצרים אי הסכמות ואי הבנות? ביקורת משתקת?  או שאולי דווקא כשמושגת יציבות – העניין אובד?

לכל שלב קשיים משלו והתכונות הנדרשות, הופכות להיות בעייתיות בשלב אחר. יצירת מבנה מסודר חיוניות לשלב הראשון אך מקשה על שלב ההשתרשות שבו נדרשת גמישות ויכולת התאמה. יכולת התאמה מאיימת על היציבות כיוון שהיא גורמת לשינוי מתמיד…

אז…

איזה מין חורף יהיה? מה עומד להתגשם?

בברכת עלה והגשם