הקדמה

ספר זה נכתב כעבודת דוקטורט בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה באוניברסיטת בר אילן, בהנחייתו של פרופסור אורן הרמן. הלכתי ללימודי תואר שלישי כשאני בן 53, מורה ומחנך מאז 1998 בתיכון הרדוף, מדריך טיולים עוד מהצבא ומורה דרך מאז 1995, אבל כל חיי אני רואה עצמי כתלמיד ומורה לטבע. בניסיון להתחקות אחר שורשי הוראת הטבע בישראל, הגעתי ליהושע מרגולין, שמתוך ספרו “זואולוגיה” למדתי בתיכון “חוגים” בחיפה. תעלומות רבות הופיעו כשהתחלתי לחקור את חייו: מהיכן הגיע? מי השפיע על דרכו? מדוע נסע לאירופה ולארה”ב? ובעיקר – מה הייתה השפעתו ועל מי? ככל שהסיפור נגלה ונפרש לפני, הבנתי עד כמה היה מרגולין חשוב בעיצוב תודעת הטבע של כולנו. בעידן של מאבק על הארץ כבית לעם היהודי הבונה עצמו מחדש, עוד לפני “שמירת הטבע”, “החקלאות האורגנית” ו”המשברים הסביבתיים”, מרגולין פעל בנחישות של מנוע קיטור להנחיל מושגים מדעיים ולחבב את הטבע על ילדים ומבוגרים. לדידו המחקרים החשובים ביותר במדעי הטבע היו תצפיות בציפורים, בדבורים ובמבנים של פרחים, ולא הגנטיקה של העם היהודי, ייבוש ביצות הקדחת או פיתוח חומרי הדברה למלחמה במזיקים. טבע הארץ היה יפה בעיניו כמו שהוא, גם כשעדיין רוב השטח היה חשוף מעצים ותנועת ההתיישבות רק החלה בפיתוח החקלאות. בכך היה פורץ דרך, ראשון בדרכם של חובבי הטבע, אשר דרשו אחריו מממשלת ישראל הצעירה להקצות שטחים לשמורות טבע, לחוקק חוקים לשמירת פרחי הבר ולעודד טיבוע ציפורים ומחקר אקולוגי.

משנתו החינוכית של מרגולין ראויה במיוחד לעיון מעמיק. הוא חיפש ומצא דרכים לחיזוק כוחות ההתבוננות של הילד הרך, והכשיר גננות ומורים שהתמחו בכך. הוא טיפח נוער חוקר, ושלח ילדים לתצפיות ולמחקרים כמדעני שטח, כשהוא מדגיש תמיד שלימוד אמיתי דורש פעילות של הלומד ולא שינון ידע המועבר בהרצאות. בכך חיזק בי מרגולין את ההכרה כי יש לטפח תרבות של חינוך המבוסס פעילות ומחקר. לימוד אקטיבי שיהיה ריפוי מבעיותיה של תרבות המסכים הפסיבית העוטפת את כולנו ובמיוחד את הילדים, שיש לחזק את כוחות הרצון והלמידה שלהם.[1] דרך זו של לימוד אקטיבי מתוך רגש, סקרנות ורצון פנימי של ילדים ונוער, אותה טיפח מרגולין, היא גם הדרך הטובה ביותר לטפח אנשי מדע בוגרים ומצוינים בתחומם. ללמוד לשאול שאלות, לנסות דרכים לחקור אותן, לפני שנכתבו הספרים (בתקופת מרגולין) וגם כשכבר נדמה כאילו הכל כתוב בספרים – זוהי גם הדרך המומלצת כיום בהוראת המדעים, וזוהי דרכי שלי כמורה ומחנך לטבע.

ספר זה יפרוס וינכיח את משנתו של מרגולין ואת סיפור חייו כמורה למורים לטבע בפלשתינה-א”י של תקופת המנדט הבריטי (שראשיתו הלא פחות מרתקת היא במזרח אירופה) ויתחקה אחר מקורות פעולתו: תרבות חקר הטבע המערבית, המקורות היהודיים והשפה העברית, החינוך בתנועה הציונית בארץ ישראל ובניית לאום על ערכי טבע. אראה גם כיצד האנשים וקובעי המדיניות שפעלו בתקופתו של מרגולין בתל אביב ובתנועה הקיבוצית השפיעו על דרכו ועל הגשמת חזונו, וכיצד נוכל אנו ללמוד מכך בתקופת חיינו.

את פריסת חייו ומשנתו של מרגולין ילוו קטעים מהמחקר שערכתי על התפתחות חקר תולדות הטבע בעולם. הם יובאו במסגרת נפרדת, וכל הרוצה להרחיב את היריעה- מוזמן. כמו כן, את הפרקים מלווים טקסטים מקוריים של מרגולין אשר מתוכם בחרנו את הכותרות לפרקים.

אנסה להראות כי מרגולין היה דמות מפתח בעיצוב החינוך הקיבוצי וסמינרי הקיבוצים בתל אביב ובקרית טבעון (“אורנים”), ובהקמת אוניברסיטת תל אביב על ידי עירית תל אביב אחרי מותו. רבים ממכרי, יוצאי קיבוצים וגם פרופסורים באוניברסיטה, גילו ענין רב בשורשי ההיסטוריה של הטבע הישראלי כפי שעיצב אותה מרגולין. אני מקווה שרוב התשובות לשאלותיהם מונחות כאן לפניכם.

קריאה מהנה!

[1] ראה הספר שכתבתי “שאלת המדע – הוראת המדעים בחינוך ולדורף” 2013, הוצאה עצמית.