נועה ברקת,  עורכת ספרים, בעלת אדמה – בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת, משוררת ויועצת ביוגרפית,  חיה ונושמת את תחום ההשראה הנשית מזה שנים רבות, מקושרת לנשים המובילות את התחום בארץ ובעולם ומעורבת בפרויקטים של העצמה ותמיכה של נשים בנשים. ספרה “מבטן ומלידה – נשים מדברות על הריון ולידה” יצא בהוצאת מודן ב-2004. ספר שיריה הראשון “שומרת לילה” יצא בהוצאת מקום לשירה ב-2017. בוגרת התוכנית המלאה של בית הספר לאמנות המילה.

הסיפור הארוך:

נולדתי במשמר העמק בשנת 1962, בת שניה למשפחת עמלים. כבר מילדותי כתבתי שירה ופרוזה, והאמנתי באלוהים, שני דברים שבמשק היו קצת חריגים והקשו עלי את שטיפת הרצפה והאכלת התרנגולות.

בגיל ההתבגרות שלי השתתפתי בסדנת משוררים בבית הקיבוץ הארצי כאחת הצעירות המבטיחות. באופן מוזר, אחרי השירות הצבאי, (אולי כטראומה ממלחמת לבנון….) הלכתי ללמוד הוראת אמנות ב”אורנים”. זכור לי שהורי אמרו שזה מקצוע נדרש בקיבוץ, ולפעמים קשה לי להאמין שזו היתה הסיבה היחידה…

נישאתי, עזבתי את הקיבוץ, ילדתי את דניאל, לימדתי אמנות בקיבוץ מרוחק, שנאתי כל רגע ויצאתי לסדנת המודעות הראשונה שלי ביחסים אוהבים ובריברת’ינג. אהבתי כל רגע.

משם המשכתי ללימודי הכנה ללידה וזה הפך לעניין מרכזי בחיי. את בני השני ילדתי בבית עם אילנה שמש, שאחר כך החזרתי לה כשכתבתי איתה והוצאתי לאור את ספרה “ללדת בבית”. בגיל 30, בישוב קהילתי במשגב (הראשון לספירה) ילדתי את בתי, שקלתי לרגע להיות מיילדת ופתחתי בקריירה לא צפויה של עורכת העיתון המקומי.

מימשתי את תשוקתי ללמוד אנתרופוסופיה ובעקבות זה עבר הבכור ללמוד בהרדוף ולאחר מכן השני. זה ועוד עניינים גרמו לנו לעזוב את הישוב הקהילתי הראשון ולעבור לשני בסדרה. מלאכת עריכת הספרים תפסה אותי במקביל ללימודי יעוץ ביוגרפי, במחזור השני עם דני אמן.

מאז ערכתי כמאה ספרים שונים, הקמתי את אדמה – בית הוצאה לאור לחוכמה נשית מתחדשת, וייעצתי למספר רב של אנשים. הקמתי את “שערים” ביחד עם שותפים נאמנים ולימדתי מספר שנים מבוא לביוגרפיה. כיום אני לא מלמדת, אבל אפשר להשתתף בסדנאות שונות שבהם אפשר לפגוש את הביוגרפיה באופן יוצר. אפשר גם לפגוש אותי סביב שאלות הלידה- דרך שפת הלידה שפיתחתי.

בהמשך החיים עברנו להרדוף, בנינו שם את ביתנו, יצאנו לחופשה בירושלים ומשם המשכנו לבית המשאית שלנו.