באמצע מאי בשנת 1800 חצה נפוליון את מעבר סן ברנאר הגדול עם 36,000 חיילים, מבצע שעד אז נחשב כמעט בלתי אפשרי. כמעט שבועיים נעה שיירה ארוכה לאין שיעור של בני אדם, חיות וציוד ממרטיני דרך אורזייר אל עמק אנטרמון ומשם, בפיתולים אינסופיים כמדומה עלתה אל המעבר בין ההרים, שגובהו אלפיים מטר וחצי מעל פני הים, ובתוך כך נאלץ הגדוד לגרור את קני התותחים הכבדים בגזעי עצים חלולים, פעם בשלג ובקרח ופעם על פני משטחי הסלע הנקיים משלג.

כך נפתח הספר סחרחורת, ספר הפרוזה הראשון של ווינפריד גיאורג זבאלד שמוליך את הקוראים בין זכרונות אישיים לקולקטיביים, בין עבר להווה בניסיון להגיע לאן שהוא, או לפחות להעביר את השיירה האינסופית של מה שנקרא החיים דרך פיתולים אינסופיים אל המעבר, אם יש אחד כזה.

ומה יש בפתיחה? מלבד ציון של זמן ומקום, (אלפים, כמעט אביב, פעם) גיבור (נפוליון) יש פעולות: לחצות, לנוע, להתפתל, לעלות, להאלץ ולגרור. ואפשר להבין שזה מבצע כביר, כמעט בלתי אפשרי ואולי כל הספר הוא גם מבצע בלתי אפשרי ובכל זאת הסופר יהיה נפוליון, לפחות בהתכוונות. מגלומן שיעביר , יגרור ויעלה אותנו לצד השני. ותאמינו לי, קני תותחים בתוך גזעי עץ חלולים הם כלום לעומת מה שזבאלד ינסה להעביר בתוך ספר אחד נפלא ודחוס של 194 עמודים (כולל תמונות).

עוד על הספר (אריק גלסנר)

זבאלד נולד בגרמניה, חי וחי באנגליה. יצירתו הספרותית נסובה על שאלות הזיכרון התרבותי, הגלות וההגירה, האובדן לגילוייו השונים, העקירה והנדודים, וכן חשבון הנפש של הגרמנים.

נהרג בגיל 57 בתאונת דרכים  כאשר סטה מהדרך .

יש מה להגיד ביוגרפית על הגיל, על התרגיל. אבל בפעם אחרת…