סופה בסידנא עלי, אחיות אבודות

הגענו לסידנא עלי לפני יומיים, רגע לפני הסערה. כבר בבוקר, בחוף מכמורת, השמיים החלו להתקדר. לנגד עינינו ראינו את החוף במצבו החורפי – נטוש וזועף ובו רק עובדי תחזוקה, כלבים ומעט אנשים שלא מוותרים על טבילה או הליכה על החוף. עברו עלינו ימים של שמש חמימה וביקור של הילדה שהעזה אפילו להיכנס קצת לים.

הזוג בקראוון שלידנו חנו במקביל לחוף, פרשו שטיח של דשא סינטטי והתקינו גדר. הם מתכוונים לגור כאן בזמן הקרוב, אמרה לי האישה. התינוקת בת החודשיים בכתה מעט כשהם הראו לה את הים שמול הבית. אולי הרוח שהחלה לנשוב היתה חזקה מדי. התחלתי לסרוג לה כובע צמר, אבל לא סיימתי וכבר הגיע הרגע לנסוע הלאה.

חיפשנו סופרמרקט לעצור לידו ולערוך קניות. הכניסה לסופר הראשון היתה דרך שער שהגביל את הגובה, המשכנו לשוטט ברחובות הצרים של אזור התעשייה נתניה והגענו לרמי לוי. שם היתה חניית כורכר גדולה. ערכנו קניות ישר למקרר ולמזווה.

תמיד רציתי לפנות ימינה בכביש החוף אל עבר ארסוף. אף פעם לא היתה לי סיבה אמיתית. הגענו לחנייה ליד סידנא עלי בעקבות המלצה של אמציה, קולגה למסעות בדרכים. כבר התחיל להחשיך ולהתקדר. המראה של הים המקציף למרגלות הצוק היה שובה לב, מפחיד במידה ומסעיר. מסגד סידנא עלי (אדוננו עלי) הוקם בתקופה הממלוכית, בשנת 1481, השנה שבה החלה האינקוויזיציה לפעול ולא הרחק מכאן, באי רודוס, התחוללו שלוש רעידות אדמה קטלניות.

המוסלמים מאמינים שכאן קבור עלי בן עולים, לוחם מוסלמי אמיץ. השומרונים האמינו שמדובר בעלי הכהן. כך או כך או כך, למקום יש אנרגיה משלו. בוודאי בלילה ויום של סערה ורוחות חזקות שטלטלו את הספינה האדומה שלנו ואת שנתי. משהו קדמוני, צוקי ופראי. מפתיע וגם משמח לגלות מקום כזה, בשולי אחת השכונות הכי עשירות בישראל, שאינו מיושב ואפילו עזוב מעט.

ברחוב הסמוך, בו מתגוררים שגרירים רבים, מסתגרים בבתי ענק האליטות, פניהם אל הים וגבם אל הרחוב, עטוף בשריונות של בטון, מתכת ושערים נפתחים. הכסף והכוח זקוקים לכל ההגנה שהם יכולים לגייס. לא קינאתי בהם. שבתי אל המשאית האדומה שעמדה לפנות בוקר בודדה על הצוק, רק כדי לגלות שיש התכנסות של שבט נהגי משאיות פינוי הגזם של עיריית הרצליה. לאן הולכים נהגי המשאיות לא התבהר לי, מהיכן הם מביאים את כוס הקפה שלהם? ומהי מטרת ההתכנסות? הם התניעו אחרי שעה קלה ונסעו לדרכם.

מזג האוויר התבהר, הרוח חדלה לנסות ולהרים את הציפור האדומה הגדולה והמוזרה. הגיע הזמן לנדוד הלאה. רמת השרון אנחנו בדרך.

ערבי חלף בדרכים

הנה כמה ערבי חלף שמתארגנים להם

17.12 – שירה חיה ברעננה

24.12 – שירה חיה במי עמי

28.12 – בהרדוף, לא ערב חלף אבל לא משלמות וזה ממש שווה – מפגש על היופי ועל גוף החיים יחד עם אורלי פנקס רפאלי. נדבר על חוויות של יופי, על איך צוברים יופי בגוף ויהיה יופי.

מישהי רוצה משהו בתל אביב?

שבוע תל אביב שמתחיל ב-9.12 אמנם עמוס בהופעות משמחות ובבילויים, אבל אם מתחשק לך לארגן משהו זה יכול לעבוד בהחלט.

מ-18/12 נתחיל לשוב על עקבותינו אט-אט לכיוון טבעון והסביבה. הזמנות והצעות מתקבלות בברכות.

ומשהו על אחותנו דינה ופרשת השבוע

כמה מפתה לחשוב על דינה כנאנסת הראשונה. ולחשוב איזה גיבורים היו האחים שלה שהלכו ורצחו את כל אנשי שכם. הפעם הראשונה ששמעתי גרסא אחרת היתה באוהל האדום של אניטה דיאמנט (הספר הראשון והכי טוב שלה בעיני), שם דינה מצוירת כאישה נאהבת שאחיה המטומטמים מתקוממים רוצחים את אהובה.

אני רוצה להציע שדינה היא יותר מזה ושמעשה הרצח שנעשה בפרשה מייצג מעשה רצח גדול בהרבה – המחיקה של גברים בתרבות הפטריאכלית את תרבות האלה והנשים. אמור מהיום אבהתנות (פטריארכליות) ואימהתנות (מטריארכליות).

אני מאמינה שדינה היתה כוהנת גדולה, אשה בעלת עוצמה, שקיימה טקסי פולחן מיניים עם הנסיך של העיר השכנה (כן, כמו שרה אמנו, למשל…). אני מאמינה שלא קראו לה דינה. שזה שם כיסוי שנתנו לה בתרבות הפטריארכלית שהפכה נשים לחלשות וזקוקות להגנה וגם לרצח על כבוד המשפחה. היא השבט החסר ששכחנו על קיומו. הלוואי והייתי יכולה לראות מה היה כתוב בטקסט המקורי, לא את טקס שינוי השם של יעקב לישראל, אלא את טקס שינוי השם שלה לדינה. את ההפחתה הזו שנעשתה לה ולתבוע בחזרה את אחותי ואת שמה הנכון.

דברים שקורים

הלידה כאירוע מכונן

ראיון חי איתי בפייס על הלידה כאירוע מכונן ומכוון, על איפה נוכחים דפוסי הלידה שלנו בתוך החיים, על האם כמייצגת את העולם עבור התינוק ועל הלידה כאירוע תרבותי של כניסה ל”עולם”.

המלך חוזר

שובו של המלך – ספרו רב המכר של טון ואן דר קרון ההולנדי – תורגם לעברית. הספר פונה לגברים ולנשים שאוהבות אותם ומציע דרך חניכה גברית דרך ארכיטיפים גבריים. הנה מה שכותבת מתרגמת הספר. אני מאד מאד רוצה שהספר הזה ייצא בעברית.

אחותנו חנה

חנה, האחות האבודה של המכבים מתגלה – שיהיה לכן משהו חדש לחנוכה ולהעצמת נשים.

מוזמנים להדלקת נרות ולשיר על גבורת חנה-יהודית המכבית ב- 12.12 נר ראשון של חנוכה בכיכר פריז בירושלים ב-17:30 ובכל ימי החנוכה בשכונות ירושלמיות רבות באירועי מדליקות בעיר .

הבית הנוסף לשיר מעוז צור ישועתי

חַנָּה-יְהוּדִית הַמַּכַּבִּית
קָרְאָה לְמֶרֶד בַּיְּוָנִים.
אַמִּיצָה וַאֲמִתִּית
יָצְאָה נֶגֶד מְעַנִּים.
מֵאֹפֶל מְצוּקָה
הֵרִימָה נֵס וַאֲבוּקָה.
כָּךְ נִזְכֹּר
בְּשִׁיר מִזְמוֹר
דְּרוֹר נָשִׁיר בַּחֲנֻכָּה

דברים שקורים

הלידה כאירוע מכונן

המלך חוזר

אחותנו חנה

הרשמה לדיווחי תנועה

מי אני?

into the woods

שבוע הסלביות שלי

משוררת מתגלגלת

תגובה אחת

השארת תגובה