הבוקר התעוררתי, ובעיניים עצומות ניסיתי להיזכר איפה אני. בדרום? בצפון? בחיפה? במשמר העמק? ואז נזכרתי. אני במענית. 

זה קורה לי כמעט כל בוקר. אני מתעוררת מוקדם, בין חמש לשש בבוקר, ותוך כדי ההתעוררות אני מתרחבת מעבר למיטה אל החוץ, שבכל פעם הוא אחר. זו חוויה משונה. והיא נוגעת בגוף החיים שלי, מה שבאנתרופוסופית מצויה מכנים – הגוף האתרי שלי.

גוף החיים קשור למקום מסוים. הוא מחובר אליו וניזון ממנו. יש אנשים רגישים, שלא מסוגלים למשל לנשום אותו דבר אם הם יוצאים מהישוב, השכונה, או חבל הארץ. יש אחרים שכל כך עמוס להם בתוך האזור האתרי שבו הם חיים, שכל יציאה היא משב רוח רענן. 

בריצת הבוקר בעודי מנסה לשחרר את מפרקי הירך, חשבתי על האתגר שאני מעמידה בפני גוף החיים שלי – להסתגל כל פעם למקום אחר, לאווירה אחרת, לצפיפות אתרית של מקום. האם אני משגעת את עצמי?

בשיחה מעניינת עם חברים בטבעון בשבוע שעבר, עלתה סוגיה של החיים בקהילה ומה זה עושה לגוף האתרי הפרטי. אחת התופעות המרתקות היא הדרך שבה מידע עובר. ואיך אנשים שחיים בקהילה יודעים משהו על מישהו או מצב מסויים, כמעט בלי לדבר עליו.  למשל, נסו לעבור במרכז טבעון בסביבות שלוש אחה”צ ותגלו שהקהילה כולה שונצת לה. במשמר העמק, גם בחדר האוכל החלופי, המקומות עדיין קבועים. זה קצת כמו שהחתול שלי, שישן עכשיו על הברכיים שלי, יודע בדיוק מתי אני עומדת לאכול, לקום, לישון ולסרוג (וזה מאד מצער, כי הוא מחבב מאד את חבילות הצמר שלי). אפשר לומר שהוא למד את ההרגלים שלי, שהם סוג של תופעה אתרית אחרת. אבל אפשר גם לומר שהוא קולט את המידע מן האוויר. בדיוק כמו שבקהילות יודעים, מסתנכרנים וזורמים ביחד בלי לתת על כך דין וחשבון. מתוך שינה. 

גוף החיים נותן הרבה כוח. והתמורה הסמויה מן העין היא שהוא מרדים. אני יודעת את זה טוב כי יש לי גוף חיים מלא וגדוש. ומה זה קשה לי להתעורר. לא רק פיזית. אני זוכרת איך בימים הראשונים בירושלים נדהמתי מההקלה האתרית שהרגשתי. עד אז לא הייתי ערה בכלל לכך שהחיים בקהילה תבעו ממני כל כך הרבה. להסתובב בלי לפגוש אנשים מוכרים היה מרענן.

הבוקר, בעודי קמה ויורדת מהמיטה, גורבת גרביים במהירות (למיץ יש קראש על אצבעות חשופות), אני נוגעת בתנועה מורגלת בתנוך אוזני ומגלה שהעגיל הכחול בצד שמאל איננו.

מדי פעם הוא יוצא למסע ותמיד שב אלי. הוא חלק מגופי הפיזי וגופי האתרי כבר מעל עשרים שנה. ולכן, אני מצפה למצוא אותו. מצפה שהוא יתגלה בקרוב. ועד אז, הראש שלי קצת נוטה ימינה….