השבוע אבא שלי התקשר. הוא שם לב שלא כתבתי איזה זמן. הלכתי לראות ואכן – שלושה וחצי חודשים עברו. סיוון, תמוז ואב. עונה. קיץ של החלטות, של אמת שיוצאת לאור, של ודאות האהבה והתקווה וההתחדשות.
ובבוא אלול אלינו, ריח סתיו עושה קולות של התחלה.
צורה חדשה לבלוג, המידען מוסיף וחוקר את מה שאני מהגגת
ולסיום – שיר לשבת מתוך ספר השירה השני שלי שקורם עור וגידים וכולו שירי מסע – משנתיים בדרך
ומשפט צידה לדרך לשבוע הבא.
חודשיים וחצי היינו בהרי ירושלים וסביבתה, בין עיר ליער. כאן בעיר – שימו לב לזוג המטריות. אין כמו לחבר ידיות.
חגגנו יום נישואין בטבילת בוקר בעין עוזי. מגלים את יער עמינדב רב החסד. מסרנו ד”ש לאלון הגדול והנה מה שכתבתי על זוגיות ועל מה שהאהבה לימדה אותי
הרעיון של קירוי והצללה של רחובות על ידי מטריות צבעוניות בקיץ נולד בשנת 2012 במסגרת פסטיבל האמנות השנתי שמתקיים מדי קיץ משנת 2006 בעיר Águeda בפורטוגל, כשקבוצת Sextafeira Produções הפורטוגלית החליטה לכסות רחוב שלם במטריות מכל הצבעים. האמנים קראו לפרויקט שלהם פרויקט “שמי המטרייה” והוא זכה מאז לחיקויים ושכפולים בערים רבות בעולם כולל – משנת 2015 – ברחוב יואל משה סלומון בנחלת שבעה בירושלים.
ספרי קיץ* ספרי קיץ* ספרי קיץ*ספרי קיץ*
שיר לשבת
מעלה צביה, אוגוסט 2019
זֶה הַחֲלוֹם שֶׁלִּי
זֶה הַחֲלוֹם שֶׁל אִשְׁתִּי
זֶה הַחֲלוֹם שֶׁל בָּעֲלִי
זֶה הַחֲלוֹם שֶׁל הַיְּלָדִים
זֶה הַחֲלוֹם שֶׁלָּנוּ
אֲנַחְנוּ חַיִּים אֶת הַחֲלוֹם שֶׁל כֻּלָּם
כֻּלָּם בָּאִים לִרְאוֹת
מָה יִהְיֶה עַל חֲלוֹמוֹתֵינוּ
משפט על הדרך
“הארעיות מאפשרת להכיר שהכול חולף, שכל הביטחונות שאנחנו ממציאים כדי להרגיש בפנים, בבית – הם אשלייה.
אנחנו בני חלוף. כל מה שאנחנו מרגישים, עושים, יוצרים ומקווים לו – יחלוף.”